הפרטת מערכת החינוך

 

"מדיניות החינוך, כפי שהיא מוגדרת בחוק, היא בעלת השפעה על ליבם ומוחם של ילדים באופן שהוא כנראה בלתי הפיך"

(Brown v. Topeka Board of Education, 1954, p. 494)

 

 

בשנים האחרונות מופרטת מערכת החינוך בישראל, כלומר עוברת לשליטת חברות פרטיות, בהתאם ל"רפורמה" שעליה המליצה ועדת דברת שמונתה לקביעת כיוון מערכת החינוך בישראל:

• הפרטה – העברת הכסף, האחריות לניהול בתי הספר ואספקת שירותי החינוך ממוסדות המדינה למוסדות פרטיים אינטרסנטיים (בין השאר כאלה שבבעלות דברת ושותפיו בועדת דברת) ושיווק אגרסיבי של גורמים מסחריים בתוך בתי הספר ("לבית הספר תהיה עצמאות בבחירת ספקי השירותים")
• פיטורי אלפי מורים והרעה בתנאי העבודה של הנותרים – העסקה דרך חברות כוח אדם בחוזים אישיים, כך שרוב המשכורת שניתנה קודם לכן למורים, עוברת לקבלני עובדים ("שיפור מעמד המורה")
• הגדלת השתתפות ההורים במימון – חינוך לעשירים בלבד ("בית הספר יוכל ליצור מקורות הכנסה נוספים")

 

מצגת שמפרטת את הנושא

פלאיר בנושא הפרטת החינוך

פלאיר בנושא הפרטת האקדמיה:   עמוד חיצוני      עמוד פנימי

 

מה עושים?

לפני מספר שנים הכנו והפצנו את המצגת שמפרטת את נושא הפרטת החינוך.

כמו כן הכנו והפצנו אלפי כרוזים מפורטים, וארגנו הפגנות ומשמרות מחאה נגד הפרטת החינוך.

נשמח לשתף פעולה עם אנשים וקבוצות שרוצים לפעול בנושא זה.

 

 

קידום חינוך דמוקרטי

 

"בעצם רק בדרך נס לא החניקו שיטות ההוראה המודרניות את הסקרנות הצרופה לחקור ולדרוש, כי מלבד עידוד, זקוק צמח עדין זה בראש ובראשונה לחופש, בלעדיו הוא נידון לבטח לקמילה ולכיליון."   

(אלברט איינשטיין)

 

ככל שהחינוך מופרט ומידרדר, והפגיעה במורים, בתלמידים ובהורים גוברת, גוברת המצוקה שלהם, התסכול, והאלימות בבתי הספר. התגובה המקובלת היא הגברת הפגיעה – יותר הפרטה, פחות מימון, ויותר ענישה של הילדים.

ענישה היא גורם שכבר אובחן במחקרים רבים כמפחית יעילות למידת לקחים. זאת מכיוון שהוא מביא ליצירת לולאות ("Loops") של חרדה מהעונש, אשר פוגעות בהתפתחותו והתנהגותו הבריאה של הילד. הענישה אינה מועילה בפתירת בעיותיו של הילד, אלא רק בהסתרתן מתוך פחד.

הגבולות הכרחיים בשביל ההתפתחות הבריאה של הילד. בסביבה חופשית, אוהבת ומגוננת, הילד מתאפשר לגלות גבולות אלה בעצמו. הוא חוקר את המציאות סביבו, ללא העכבות הנגרמות מאיסורים מיותרים, ולומד את גבולותיו הבטיחותיים, תוך מעורבות בלתי פוסקת של המבוגרים (ליווי, שיחות, הסברים).  ערכו של ידע הנרכש בתהליך עצמאי זה של למידה גבוה אלף מונים מקבלת מרות פשוטה – הילד מבין את משמעותם ותכליתם של הגבולות, והמשמעת העצמית שמתגבשת בתודעתו היא בריאה, עצמאית ואיתנה, לא מבוססת על פחד.

 

הנחת היסוד שלנו היא כי כל אדם שואף לאיזון ולאושר, סקרן מטבעו ושואף להתפתח. בסביבה חופשית מנוטרל אפקט המרדנות ומקדם האלימות מתמזער. לילד אין צורך להוכיח את עצמו במקום בו מעריכים אותו מראש כשווה. לכן ילמד ויתפתח באופן עצמאי ואינדיבידואלי – לא מתוך תחרותיות. כאשר אין הילד מחויב או מתומרן לפעול, פעילותו תנבע מהסקרנות והשאיפה להתפתח, ולא תמצא דרכה לחרדה תחרותית. דוגמה להתנהגות טבעית, לא תחרותית ומתחשבת,  נמצא בחברת הגריפונה – אפריקאים ששוכנים לחוף גואטמלה, שם הילדים הגדלים בסביבה חופשית – אינם צוחקים ובזים לילד שנופל או נכשל אלא דווקא מנסים לעודדו ולעזור לו; הילדים משחקים ופועלים בשיתופיות; חיוך נטול על פניהם, וצחוקם נשמע בתדירות גבוהה בהרבה מאשר אוזנו של אדם מערבי רגילה לשמוע; כמו כן נדיר הבכי.

 

"תפקידם הגואל של בתי ספר דמוקרטיים בחברה הנתונה במשבר" / ד"ר יועד אליעז – מאמר ביקורת על בתי הספר הדמוקרטיים הקיימים כיום בישראל.

 

מה עושים?

לפני כשנתיים עשינו פרויקט הקמת גן חופשי, לעידוד חינוך קשוב וחופשי יותר.

הפרויקט היה מוצלח, אבל החלטנו להקים בית ספר, אז סגרנו את הגן, וכיום אנחנו מחפשים אנשים שמעוניינים להקים בית ספר חופשי.

 

 

"האנטימולוג הצרפתי הגאוני, פברא, מתגאה ואומר שבתגליותיו הידועות בידיעת החרקים לא הרג אפילו אחד מהם. הוא חקר את מעופם, את מנהגיהם, את דאגותיהם ושגיונותיהם. הוא הסתכל בהם בשעה שהשתעשעו בזוהר קרני השמש, בשעה שחיפשו מזון, בנו להם מקומות מחסה, אגרו מזונות. הוא לא התרעם; בעין פקוחה עקב אחרי חוקי הטבע הכבירים בתנודותיהם הקלות ביותר. הוא היה מורה עממי. את הסתכלויותיו עשה בעין בלתי מזוינת במכשיר.

פדגוג, הווה גם אתה לעולם הילדים, מה שהיה פברא לעולם החרקים." 

(יאנוש קורצ'אק, "כיצד לאהוב ילדים")