עמותות הבריאות בישראל נשלטות בדרך כלל על ידי חברות תרופות, כמו גם חברות מזון ואחרות בעלות אינטרס לשלוט בעמותה ולהשתמש בה לתועלתן.

לדוגמה, הגורם העיקרי לתחלואה ומוות בישראל היא מחלות לב וכלי דם, הנגרמות עקב צריכת מזון תעשייתי ובעיקר מזון מהחי – מוצרי חלב, בשר וביצים, הגורמים לסתימת עורקים. העמותה היחידה הפעילה בתחום הספציפי הזה היא "הפורום למניעת מחלות לב וכלי דם בחסות חברת שטראוס-עלית"…

סיבת התחלואה והתמותה השניה בגודלה היא סרטן, הנגרם גם הוא מהכנסת חומרים רעילים מהמזון התעשייתי, וזיהום של האוויר, המים והאדמה. העמותה הגדולה ביותר בישראל היא "האגודה למלחמה בסרטן". זהו למעשה הלובי של החברות המזהמות, הגורמות לסרטן, ושל חברות התרופות, המתעשרות ממנו. מטרת העמותה, חוץ מהסתרת הסדיון על הסיבות לסרטן והשתקת הדרישה הציבורית להגבלת פעילות התעשיות המסרטנות, היא קידום תרופות בסל התרופות באמצעות העמותה, ומציצת כספי החולים והתורמים.
פירוט על כך למשל בכתבה שפורסמה בגלובס בעקבות מצגת שלנו בנושא.

לעיתים קרובות ניתן לראות באתר של עמותה באופן ברור איזו חברת תרופות מנהלת/מממנת את האתר והעמותה.

להלן מספר דוגמאות לעמותות בריאות בשליטת חברות תרופות, מתוך הכתבה "חולי פרסום" (איתי רום, גלובס 30/8/2006)  

ענקיות תרופות מצאו שיטה קצת צינית לקידום תרופות שיעילותן שנויה במחלוקת אל תוך הסל המסובסד: הן מממנות את טיפוליהם של חולים ותומכות ביד נדיבה בעמותות שלהם. בתמורה, הן מבקשות רק דבר אחד: יחסי-ציבור. כך יוצא שמאחורי ההפגנות המתוקשרות, הראיונות קורעי-הלב, ואפילו העמותות העצמאיות, עומדים גם אינטרסים כלכליים של גופים שגוזרים קופון. הם, מצדם, טוענים שהכול למען רווחת החולים

אם בעבר התמקדה התעשייה בטיפוח קשרים עם רופאים ואיגודיהם באמצעות שליחתם לכנסים מדעיים רוויי קוויאר ושאר פינוקים, הרי שכיום היא מפנה יותר ויותר משאבים לעבר אפיק שיווקי אחר, סמוי בהרבה מן העין: חולים ועמותות חולים. ומאחר שהחוק אוסר על חברות התרופות לפרסם את מוצריהן – לא מדובר במעדני חלב ובניהול תיקי-השקעות – הן נאלצות לתור אחר דרכים חלופיות לזמן מסך. החוק מחייב רופאים שממליצים בפני משרד הבריאות לציין אם קיבלו כסף מהחברה, אבל עמותות חולים שפונות לוועדה לא מחויבות בכך. לחולים חברות התרופות מציעות תרופות בהנחה משמעותית, או אפילו בחינם, אם ישתפו פעולה בפעילות יחסי-ציבור. לעמותות המשוועות למשאבים מציעות החברות תרומות וחסויות נכבדות. קשה לנזקקים לעזרה לומר לא לפטרונות שכזו, וגם ארגונים שסירבו בעבר לקבל תרומות מחשש למשוא-פנים, כמו האגודה לזכויות החולה, שוקלים כעת להסכים. אחד הרווחים המשמעותיים של חברות התרופות ממימון חולים וארגוניהם, מלבד שירותי יחסי-הציבור, הוא מניעתה של התעוררות מחאה נגד המחירים הגבוהים שהן גובות בעבור התרופות. המחאה מנותבת תמיד נגד חוסר הנכונות של הממשלה לממן את התרופות. תומר פפר, מנכ"ל "פארמה ישראל", ארגון הגג של חברות התרופות הזרות: "זו בעיה ידועה: אנשים שטוענים שתרופה מסוימת עולה להם המון כסף ולא באמת משלמים עליה. החברות נותנות להם אותה בשביל להכניס את התרופה לשוק – שהרופאים יכירו אותה, שהחולים יכירו אותה, ובסופו של דבר שוועדת הסל תכיר אותה. השאלה היא איך באמת נבחרים החולים האלה".

זולאייר (נוברטיס)

זוהר ושלומית ועלני, הם הורים לליאל, ילד בן 10 שחולה באסתמה קשה. בבית החולים "אסף הרופא", בו טופל הילד, הרופא המליץ להם על התרופה זולאייר, של חברת נוברטיס, שעולה 10 אלף שקל בחודש. הרופא אמר להם שהתרופה מדהימה ושאין לה תופעות-לוואי. הוא לא סיפר להם שלא הוכח מעולם שהתרופה מרפאת את המחלה או שחולים המטופלים בתרופה חיים יותר. שבניסויים הקליניים שבוצעו בתרופה נמצא שהתרופה עלולה לגרום לסרטן, או שקרוב לרבע מהמטופלים בזולאייר בניסויים חוו זיהומים ויראליים, וכחמישית חוו זיהום במערכת הנשימה. הרופא המליץ לבנם בן ה10 על המינון הגבוה ביותר מבין 400 החולים במחלה בארץ – כשהתרופה מאושרת על-ידי ה-FDA רק לחולים מגיל 12 ומעלה, ורשות התרופות האירופית אף קובעת שהטיפול בילדים צעירים יותר "אינו מומלץ".   לאחר מכן, התקשר למשפחת ועלני נציג מחברת היחצ"נות "גולדפינגר תקשורת", המייצגת את חברת נוברטיס, שקיבל את הפרטים שלהם מבית החולים אסף הרופא. הוא אמר להם, שאם הם יסכימו לעזור לנוברטיס ליחצן את התרופה זולאייר כדי שיכניסו אותה לסל התרופות, הם יקבלו את התרופה בחינם. ההורים הסכימו שיפרסמו בשמם מודעה שחברת התרופות ניסחה ומימנה בעיתון "ידיעות אחרונות" (26.3.06), ומנוסחת כפניה של האם ליו"ר ועדת סל התרופות במילים "למחלה של ליאל יש פיתרון: זולאייר, התרופה היחידה היכולה להציל את חייו." נציגי "גולדפינגר תקשורת" ארגנו שהאם תתראיין ל"ידיעות", לתוכנית הבוקר של עינת גלילי ובערוץ 1, וביקשו מהם להגיע להפגנה. רק לאחר שהאם התראיינה, נוברטיס הסכימה להעביר לילד את התרופה זולאייר – אבל רק חצי מהמינון שנרשם לו. למרות ההנחה שקיבלו מנוברטיס, העלות הגבוהה של התרופה הביאה את משפחת ועלני למצב כלכלי קשה, על סף פשיטת רגל, והיא פנתה לעזרת חברת התרופות, אבל כל מה שהיא הסכימה לתת היה מחשב עבור הילד – וגם אותו היא מעולם לא נתנה.

נוברטיס גם העבירה כספים לעמותת "לנשום" כדי שתיחצן עבורה את התרופה. בסוף מארס, שלושה ימים לאחר פרסום המודעה של ועלני (שעליה היתה חתומה גם עמותת "לנשום") ארגנה העמותה הפגנה, שאליה הביאו חברי העמותה להפגנה גרדום עם חבל-תלייה, שממנו ניתן היה להבין כי השארת הזולאייר מחוץ לסל פירושה דין מוות. נוברטיס הביאה להפגנה של העמותה את משפחת ועלני, והעמותה היתה חתומה בתחתית המכתב שפורסם בעיתון ידיעות בשם שלומית ועלני.

 

טקסקור (סנופי אבנטיס)

אמיל חורי, חוה סרטן הערמונית, קיבל מנה רביעית בחינם על כל שלוש מנות בתשלום של התרופה טקסקור של חברת סנופי אבנטיס, כדי להוביל את המאבק למען הכנסת הטקסוקר לסל התרופות. היום, כשמצבו קשה והוא לא יכול לזוז ולדבר למרות התרופה, חברת התרופות כבר לא מפעילה יחצנים שישכנעו את כלי התקשורת לראיין אותו. חולים אחרים, למשל איציק באר, קיבל אותה בחצי מחיר – 5,000 שקלים, כדי להתראיין בתקשורת בשבחי התרופה.

 

אווסטין (רוש)

במרץ 2003 הוקמה העמותה "הקו האחרון" על ידי חולי סרטן העי הגס, שקיבלו 80 אלף שקל והנחות בקניית התרופה אווסטין של ענקית התרופות רוש, שרווחיה בחצי השנה האחרונה 3 מיליארד דולר, כדי לעתור לבג"ץ בדרישה להכניס את התרופה לסל התרופות ולהתראיין בכלי התקשורת בשבחי התרופה. למשל, גילה לוזון, שמתה מסרטן המעי הגס בגיל 54, קיבלה את התרופה במחיר עלות למשך חודשיים (לאחר חודשיים היא מתה), בתמורה לכך שהיתה חתומה על  מודעה, שפורסמה במימון רוש במארס 2005, שפנתה לממשלת ישראל תחת הכותרת: "תנו לי לנצח את הסרטן". רוש התחייבה בכתב לממן את המאבק המשפטי. רוש אמרה לחולים שעלות הכנסת האווסטין לסל התרופות היא 45 מיליון שקל. החולים דרשו תוספת של 80 מיליון שקל לסל התרופות כדי להכניס גם את האווסטין וגם את התרופה המתחרה, אורביטוקס. הזיכיון לשיווק האורביטוקס ניתן על ידי חברת מקר לחברת ג'נמדיקס, חברה קטנה מנתניה, שלא יכולה להרשות לעצמה מימון מאבקים כמו חברת רוש. ברוש דרשו מהחולים שלא לדבר על אורביטוקס, וכשהם סרבו רוש הפסיקה את המימון למאבק המשפטי והיחצני של החולים. ניתנה התוספת של 80 מיליון שקל – אבל הוכנס לסל התרופות רק האווסטין של רוש – התברר שזו העלות האמיתית שלו, כך שלא היה כסף גם עבור האורביטוקס. רוש השקיעה 80 אלף במאבק החולים, וקיבלה בזכותו 80 מיליון שקל – פי אלף.

גם האגודה למלחמה בסרטן קיבלה מקבלת מימון מחברת רוש, וד"ר אריה פיגר, יו"ר ועדת האגודה בנושא גידולי מערכת העיכול, עבד בחברת רוש (ובמאי 2005 גם נעצר ונחקר במשטרה בחשד שקיבל טובות הנאה מחברות תרופות כדי לקדם את התרופות שלהן) דיבר בשבח האווסטין, בטענות כגון "השקעה בריפוי מלא של האנשים הנה השקעה נבונה" – וזאת למרות שלא הוכח שהתרופה מרפאת.

ריספרדל (יאנסן-סילאג) וזיפרקסה (אלי לילי)

עמותת האלצהיימר מקבלת מימון מחברות התרופות אלי לילי ויאנסן-סילאג, כדי לפעול (בין השאר, באמצעות שכירת לוביסט) להכללת שתי תרופות שלהן בסל: ריספרדל של חברת יאנסן-סילאג וזיפרקסה של אלי לילי. הנזקים מהתרופה היו כל כך גדולים (ביניהם פרקינסון והקדמת התמותה) עד שהFDA התחיל לפרסם אזהרות וחברות התרופות הפסיקו לשווק אותן לטיפול באלצהיימר. פרופ' מרק קלאופילד, אחד המומחים שייעצו לעמותה להילחם למען התרופות, הודה שממליצים כמעט על כל התרופות החדשות, בלי לבדוק את ההשפעות שלהן לטווח הארוך, ואמר: "היעילות של התרופות פחות או יותר שווה לזו של התרופות הגנריות, הזולות יותר. יש קנוניה של רופאים, חוקרים, תעשיית התרופות והחולים, שנוטה להאמין תמיד שניתן לשפר דברים, שניתן לעשות משהו. זו הסיבה שנוטים להאמין בתרופות לפני שבודקים אותן לעומק."

הרצפטין (רוש)

האגודה למלחמה בסרטן ועמותת "אחת מתשע" העוסקת בנושא סרטן השד, קיבלו כסף מחברת רוש, יצרנית ההרצפטין, כדי להילחם למען הכנסת התרופה לסל התרופות. (לטענת "אחת מתשע" הן קיבלו רק 5,000 ₪ בשנתיים האחרונות; "האגודה למלחמה בסרטן" הודתה שקיבלה מרוש 200 אלף ₪ רק ב2006). המאבק הצליח והתרופה נכנסה לסל. בהודעה שפרסמה "אחת מתשע" בעקבות הכללת התרופה בסל, צוטטו דבריה האופטימיים של אחת החולות: "המאבק לא היה לחינם, ובסופו של דבר חיי וחיי חולות נוספות ניצלו" – למרות שלא היתה שום ודאות לכך: "אחת מתשע" יצאה לקמפיין שלה עוד לפני ש"רוש" אפילו הגישה בקשה לאישור התרופה לשימוש ע"י ה-FDA, על-סמך תוצאות מקדמיות של מחקרים שהוצעו על ידי חוקרים שעבדו עבור רוש, והם עצמם הודו שהשלכותיה ארוכות-הטווח של ההרצפטין, במיוחד על תפקוד הלב, אינן ידועות. למעשה, חלק נכבד מהנשים שלקחו את התרופה נאלצו להפסיק לרחת אותה בשל פגיעה בתפקוד הלב. כתב-העת הבריטי "לאנסט" קבע שהעדויות לגבי יעילותה "אינן מספקות כדי לבצע שיפוט מהימן", ושהצגת ההרצפטין כתרופה למחלה "מוליכת שולל". ה"לאנסט" גם ביקר לאחרונה ארגון חולים בריטי על נטייתו לשבח את ההרצפטין בהודעות לתקשורת מבלי להתייחס לספקות בנוגע לתרופה ומבלי לבצע גילוי נאות על המימון שהוא מקבל מרוש. התנהלות זו, קבע, "מעלה את השאלה בעבור האינטרסים של מי הארגון עובד". בארץ מתנהלת "אחת מתשע" בדרך דומה.