איך נשתנה מדיקטטורה לדמוקרטיה? – ניתוח המציאות והשקרים שמספרים לנו
שליטת העסקים הגדולים במנגנונים החברתיים:
מי נגד מי?
ניגוד האינטרסים בין בעלי העסקים הגדולים לבין שאר הציבור ושיטת "הפרד ומשול"
בעולם העסקי, לערכים שחשובים לכולנו, כמו אושר, סיפוק, חיים, בטחון, בריאות, הצלחה, קידמה, המשך קיומו של המין האנושי או החיים על פני כדור הארץ, אין משמעות. חברה עסקית מחוייבת לערך אחר – הערך הכספי של העסקים, הגדלת הרווח הכספי של בעלי העסקים. ערך זה עומד לעיתים קרובות בניגוד עם ערכים אחרים. לדוגמה, חברות נשק וחברות אחרות, מרוויחות מקיומן של מלחמות; בעלי החברות מרוויחים מכך שיש עוני, אבטלה ואי אכיפה של זכויות עובדים – כי כך הם יכולים להעסיק את העובדים בתנאים קשים יותר, והם יפחדו לדרוש שיפור בתנאיהם; חברות תרופות מרוויחות יותר ככל שיש יותר חולים ופחות פעילות למניעת מחלות; בעלי החברות שמוכרות שירותים מרוויחים יותר ככל שהמדינה מקצצת בשירותים הציבוריים שניתנים בחינם לתושבים – כי קונים מהם יותר; מפעלים מרוויחים יותר ככל שמאפשרים להם לפעול ללא התחשבות בזיהום סביבתי; חברות רכב, דלק, כבישים וביטוח מרוויחים מכך שיש יותר תחבורה פרטית ולא תחבורה המונית – בטוחה, נקיה, יעילה וזולה יותר; חברות מזון, קוסמטיקה וניקיון מרוויחות יותר מצריכת מוצרים מעובדים שעשויים מחומרי גלם זולים, גם אם הם מזיקים לבריאות; אם התושבים חיים בתחושת מחסור, הם עובדים יותר, גם בתנאים גרועים יותר, וקונים יותר, ואם התושבים חיים בתחושת סיפוק, הם עובדים וקונים פחות; ועוד. בהכללה ניתן לומר, שככל שיש יותר בעיות בחברה, החברות מרוויחות יותר, משיווק של "פתרונות" (כך שיש להן אינטרס שהפתרונות הללו יגדילו את הבעיות ויאפשרו למכור "פתרונות" אחרים).
כלומר, הערכים שבאמת חשובים לנו, עומדים לעיתים קרובות בניגוד אינטרסים עם רווחי בעלי העסקים. כאשר הכוחות החזקים ביותר שפועלים בחברה מושכים לכיוון שמועיל לרווחי בעלי העסקים הגדולים, וכמעט כולנו משקיעים את רוב זמננו ומאמצינו בעבודה עבור בעלי העסקים הגדולים וקנייה מהם, כלומר בהגברת הרווח הכספי של בעלי העסקים הגדולים (בעבור קצת פירורים שהם זורקים לנו), החברה בכללותה הולכת בכיוון הזה, תוך דריסת הערכים האחרים, והעצמת הבעיות. הפערים הכלכליים הולכים וגדלים, הרווח הכספי של החברות הגדולות גדל, רוב הכסף, הרכוש והכוח בעולם מרוכזים בידי מספר קטן של חברות מסחריות, יש היום בעולם אנשים שעושרם עולה על זה של מדינות שלמות, ויחד עם זאת – וכדי לאפשר את זה – יש יותר ויותר עוני, סבל, ניצול, עבדות, אלימות, זיהום, מחלות, דכאון, מלחמות, רעב ומחסור – היום יותר מאי פעם.
בכל זאת, הציבור הרחב חי בתוך תפיסת עולם של תיאוריות קונספירציה על ניגודי אינטרסים. אמנם לא בינינו לבין אלה שמנצלים אותנו (הללו מוערצים, ופרסום העובדות על הדרכים בהן הם מנצלים אותנו מיוחצן כ"תיאוריות קונספירציה" שאינן נכונות) אלא בינינו לבין עצמנו. תפיסת עולם זו היא תוצאה של יחצ"נות מכוונת בסגנון "הפרד ומשול": יצירת מיתוסים לגבי ניגודי אינטרסים בין המנוצלים לבין עצמם, כדי להקל על הניצול שלנו, להפנות את התסכולים שלנו זה כלפי זה. כל קבוצה חושבת שהיא בניגוד אינטרסים עם שאר הקבוצות, שרוצות לנצל או לחסל אותה, ולכן עוזרת לבעלי העסקים הגדולים לנצל את שאר הקבוצות או תומכת בניצול שלהן.
בחינה היסטורית של תיאוריות הקונספירציה של ניגודי האינטרסים בין הקבוצות השונות של התושבים המנוצלים, מראה שהן על-פי רוב המצאה של המנצלים, המעוניינים להמשיך לנצל את תושבי החברה, לשדוד אותם, ולשדוד באמצעותם תושבי קהילות אחרות. טענת ניגוד האינטרסים מלווה בדרך כלל בתעמולה שנועדה לבזות את הקבוצות האחרות, החלשות יותר, ולהציג אותם כנחותים, בזויים, עלובים, החיים חיים חסרי משמעות, טיפשים, מרושעים, אכזריים וכו'.
למשל, אנחנו מכירים את הדוגמה של האנטישמיות בכלל וגרמניה הנאצית בפרט: השליטים טענו שקיים ניגוד בין הרצונות של היהודים (וקבוצות חלשות אחרות) לבין הצרכים של הרוב הגרמני המקומי. לפי תיאוריית הקונספירציה שלהם, היהודים רוצים להתעשר על חשבונם, ומנסים להשתלט על המדינה ולחסל את כולם. הם טענו שהיהודים הם נוכלים ושקרנים מטבעם, אכזריים וטיפשים גנטית, גזע מכוער מבחוץ ומבפנים. כידוע לנו, הם השתמשו בטענת ניגוד האינטרסים בכדי להפנות את תסכול התושבים העניים כלפי הקבוצות החלשות, כגון היהודים, במקום שיפנו זעמם כלפי השלטון ומעמד העשירים שמנצל אותם, ולהפוך את היהודים לעובדים זולים במחנות העבודה שלהם, בהם היהודים, הצוענים, ההומוסקסואלים וקבוצות חלשות אחרות יצרו מוצרים עבור תאגידים גרמניים ואחרים. המלחמה גם העשירה את תאגידי הנשק ועסקים אחרים, אך פגעה מאוד בתושבי כל המדינות המעורבות בה, כולל תושבי גרמניה שעבדו וגויסו למלחמה ולמחנות.
דוגמאות מוכרות נוספות הן למשל התיאוריות הקונספירציה בדבר ניגוד בין הצרכים של האנשים הלבנים לבין הצרכים של כהי העור, ובין הגברים והנשים. גם במקרים אלה, האנשים שבשלטון, האצילים, התעשרו מניצול של אוכלוסיות מוחלשות תוך ביזויים, ותוך טענות בדבר נחיתות, טיפשות ורשעות מולדת שלהן, וטענות נוספות שהמנוצלים נועדו להיות נשלטים ומנוצלים, ובעיקר טענות על ניגוד אינטרסים בין לבנים ושחורים (והיספאנים, סינים וכו') ונשים: "זה אנחנו או הם", תיאוריות קונספירציה בסגנון "הם ישמידו אותנו אם ניתן להם כוח וזכויות", "הם יגנבו לנו את העבודות", "הם יהרסו את התרבות שלנו", וכו'.
אמצעי התעמולה הקונוונציונאליים ממלאים אותנו כל הזמן בטענות דומות מצד השלטון: כששרי האוצר מפריטים את שירותי התעסוקה לידי חברות כוח-אדם פרטיות ומקצצים בשירותים למעוטי היכולת, הם דואגים לתעמולה אינטנסיבית נגד המובטלים, ומכנים אותם "פרזיטים עצלנים שחיים על חשבון הציבור", וזה עובד היטב; כששרי החינוך מפריטים את שירותי החינוך לידי חברות לשירותי חינוך פרטיים ומקצצים בתקציבי החינוך הציבורי, הם מקיימים תעמולה כנגד המורים "חסרי היכולת" והתלמידים "האלימים"; כשבעלי חברות כוח האדם ובעלי העסקים הגדולים מגלים שכדאי להם לרמות תושבי מדינות אחרות, להביא אותם לארץ (תמורת תשלום של אלפי דולרים) תוך כבילתם ללא זכויות למעבידים שיכולים לעשות איתם כל מה שהם רוצים (כולל להכות ולאנוס אותם, ולהעביד אותם עד חולי ומוות), אח"כ לגרש אותם על חשבון כספי הציבור ברגע שידרשו את כספם שהובטח להם ולהתעשר מהבאת מהגרים חדשים במקומם – הם דואגים להציג את מהגרי העבודה המרומים כאנשים שזממו קונספירציה לבוא מרצונם כדי לגנוב עבודה מהישראלים; כשחברות מזון רוצות למכור לאנשים מזון מעובד שעשוי מחומרי גלם זולים ומזיקים (למשל בשר עתיר שומן רווי – הגורם העיקרי לחסימת כלי הדם – הסיבה העיקרית לתמותה בטרם עת בחברה שלנו), הם טוענים שיש לנו צורך באוכל הזה ובלעדיו נחלה; וכו'.
חשוב להבין את ניגודי האינטרסים בינינו לבין העסקים הגדולים הנצלניים, ואת ה"הפרד ומשול" – תיאוריות הקונספירציה ההזויות על "ניגודי האינטרסים" בינינו, הקבוצות של המנוצלים, שמציגים לנו כדי שנעזור לבעלי העסקים הגדולים לנצל אותנו. הדרך לפתור את הבעיות, או להפחית אותן, היא שיותר מאתנו יבינו זאת, יתאחדו לפעילות משותפת, בכיוון שטוב לאנשים. כמו כן, השיטה הריכוזית, של קבלת החלטות בידי מיעוט קטן, מקלה מאוד על העסקים הגדולים להשפיע על ההחלטות לכיוון שרצוי להם, גם על חשבון הדברים שרצויים לכולנו. כדי שנוכל להשפיע יותר, אנחנו צריכים ליצור חברה ומסגרות שבהן יש לנו יותר השפעה, כלומר מסגרות כמה שיותר דמוקרטיות וכמה שפחות ריכוזיות. אנחנו צריכים להפסיק לסמוך על ראשי גופים ריכוזיים שיקדמו בשבילנו את האינטרסים שלנו. כפי שמפורט להלן, בעלי העסקים הגדולים פועלים ומשקיעים מכספם כדי להשפיע ולשלוט במקבלי ההחלטות בכנסת, בתקשורת, באקדמיה ובעמותות. אין מי שיעשה בשבילנו. אם אנחנו לא נעשה, זה פשוט יהיה יותר ויותר גרוע. לדוגמה, כיום אחד מכל ארבעה מאתנו מת בטרם עת מסרטן. אם לא נקום ונעשה משהו, כלומר אם לא נדרוש ממשפחת עופר ועוד כמה משפחות לפעול בהתאם לחוקים ולהפחית את הפצת החומרים המסרטנים ממפעליהם, ונמשיך לסמוך על פוליטיקאים וראשי עמותות שיעשו את זה בשבילנו – מומחים צופים שבעוד 20-30 שנה, כלומר עוד בתקופת חיינו, אנשים שאינם חולים בסרטן יהיו מיעוט בחברה שלנו.
איך נשתנה מדיקטטורה לדמוקרטיה? – ניתוח המציאות והשקרים שמספרים לנו
שליטת העסקים הגדולים במנגנונים החברתיים: