אפשר לשנות!
תושבי ירושלים
מתקוממים נגד הרג המוני של חתולים
(מתוך אתר עמותת "אנונימוס")
תושבי ירושלים גילו יום אחד שהעיריה יצאה במבצע של הרעלה המונית של חתולים.
התושבים התארגנו באופן ספונטני, יצאו החוצה, התעמתו עם הפקחים, הבריחו את החתולים,
סילקו את מלכודות הרעל, תיעדו את ההרעלות במצלמותיהם, הפגינו ופנו לחברי כנסת
ולכלי התקשורת, שדיווחו על ההרעלות. לבסוף, השירותים הווטרינריים הסכימו להיפגש
איתם והפסיקו את ההרעלות.
מותה
של כלבה חולת כלבת בשכונת ארמון הנציב באמצע יוני 2003, שימש כתירוץ
לשירותים הווטרינריים של ירושלים
לפתוח במסע הרג של חתולים וכלבים. בתוך השכונה הם נתקלו בהתנגדות מרשימה ולא צפויה. התוצאות
מוכיחות, שהתארגנות יכולה לצמצם את פגיעתן של רשויות ההרג. אך הסיפור לא נגמר עדיין.
13.6: התירוץ להשמדה. ביום שישי, 13.6.2003, נכנסה לשכונת ארמון
הנציב, בגבול הדרומי של ירושלים, כלבה גוססת. הכלבה מתה לאחר מספר שעות, ובדיקה שלאחר
המוות העלתה שהיא הייתה נגועה בכלבת. השירותים הווטרינריים העירוניים, בעלי כוח בלתי
מוגבל כמעט בחסות החוק המיושן מימי המנדט הבריטי - פקודת הכלבת - נכנסו
לפעולה. הם עברו בכפרים הערביים שסביב השכונה והשמידו שם את כל הכלבים והחתולים שמצאו.
איננו יודעים, כמה חיות הרגו שם והאם התושבים גילו התנגדות. בנוסף לכך, הם החליטו
להותיר "אדמה חרוכה" בנתיב שבו עבר הכלב הגוסס: להרוג את כל החתולים ברחובות
דוב ברונר ואבשלום חביב. גם אם כל החיות בסביבה היו בריאות לחלוטין, לווטרינרים העירוניים
לא אכפת.
17.6: האיום. תושבת
השכונה, אפרת אפק, מתארת כיצד "הזהירו" השירותים הווטרינריים את תושבי השכונה מפני הרעלה:
"שכן מסב את תשומת
לבנו למודעה קטנה שתלויה על ארון
חשמל ליד הכביש (אין הרבה אנשים שעוברים שם). במודעה מודיעה העירייה שבימים הקרובים היא
מתכוונת לבצע 'הדברה של חתולים משוטטים' בגלל מקרה של כלבה נגועת כלבת שמתה בסביבת
המתנ"ס... לא מפורטים תאריכים, שעות או משך זמן. אין תרגום לרוסית (יש הרבה דוברי
רוסית בסביבה) ואין תרגום לערבית (הישוב הסמוך הוא ג'אבל מוכאבר). לא כתוב לכמה זמן,
באילו שעות ובאילו רחובות."
18.6: הרעלה ראשונה.
ההרעלה הראשונה בשכונת ארמון הנציב נערכה ביום ד'. אפרת ומספר שכנים ערכו בירור בשירותים
הווטרינריים והתארגנו באופן ספונטני להתנגדות. היא מספרת: "לקחתי יום חופשי ליתר בטחון. בסביבת 11
שמעתי את שכנתי קוראת לי בקול
מבוהל. פקחים הציבו צלוחיות האכלה צבעוניות ובתוכן סרדינים מורעלים. מתברר שהיו כמה פיתיונות רעל
ואכן חתולים מפרכסים שהורעלו, נסחבו (במין חכות דייג...) לטנדר המזוויע. יללות כאב
ובהלה של מספר חתולים המשיכו להישמע למשך זמן. שכנתי ואני עמדנו בעקשנות, כל אחת ליד
צלוחית, להבריח חתולים. חלק מהפקחים נראו משועשעים. ניסינו לדבר איתם על מדיניות של
חיסון אורלי לחיות בר, שהיה מונע סיטואציה מזוויעה זו, ומפעל לחיסון כלבי בית בכפר
הסמוך (יש שם וטרינר ערבי). כמובן לא היה סיכוי שיטו אוזן. הפקחים הזמינו משטרה,
ובאותו יום השוטר גילה אמפתיה. אחר הצהרים, צלצלה שכנתי לביתנו. היא מצאה את אחת
החתולות שלה (בלאקי) מפרכסת. המראה של חתול מפרכס ומתנודד - מזעזע. לא רק
העובדה שהורגים מזעזעת, גם אופן המוות. מתברר שלמרות שהחתולה הייתה שבעה, סקרנותה
גברה והיא טעמה מהרעל (כנראה כמות לא גדולה). כל ששכנתי ביקשה הוא מישהו שיכול לגאול
את חתולתה מייסוריה.
בסופו של דבר, לקחה אותה שכנה נוספת לטיפול רפואי. ולמחרת היום חזרה
אלינו בלאקי בריאה ושלמה."
19.6: מלכודות ורעל.
הפיתיונות הכילו
את הרעל תרדמון. רעל זה גורם לירידה בטמפרטורת הגוף, ובימים קרים הקורבן מת. אולם
בחום של חודש יוני גילו השירותים הווטרינריים, שהרעל אינו קטלני דיו
למטרותיהם, אף על-פי שמספר חתולים
מתו. הם שבו לשכונה עם מלכודות. מספרת מיכל בן-נריה, תושבת אחרת של השכונה: "היום השכם בבוקר נודע לי שהפקחים שבו לרח' אבשלום חביב, שהוא הרחוב
המקביל לרחוב שלי. לקחתי שני מכסים של סירים ורצתי. ראיתי שם ניידת של משטרה, קומץ מאכילי
חתולים שכונתיים מודאגים ואת אברהם אגאי. אברהם הזמין צלם וידאו שתיעד את המלכודות
שהונחו ממש בכניסה לבנייני. כמה מלכודות היו מפוזרות בשטח עם פיתיון. כירכשנו
בסירים וגירשנו את החתולים. השוטרים איימו עלינו במעצר. התחלנו בני ואני לפטרל
ברחובות במכונית, ומצאנו שהם התמקמו ברח' דב גרונר הסמוך והעמידו שם מלכודות.
התחלתי להרעיש עם המכסים והחתולים התפזרו. המלכודות היו מפוזרות ולא
השתלטתי על השטח. למרות כל מאמציי נלכד חתול אחד והוכנס לרכב."
השכנים ביקשו לראות את הרשיונות
להרעלה והתרשמו שיש ליקויים
ברשיון. הווטרינרים נסוגו עם פיתיונותיהם, אך שבו עם המלכודות. אברהם עוכב לחקירה. אחד מן החתולים
שנתפסו נמצא בחסותה של אחת השכנות, אולם הפקחים סירבו לשחררו ודרשו שתביא "מסמך המעיד
על שייכותו לה". לאחר מספר ימי מאמצים, שוחרר החתול.
22.6: המשמידים חוזרים. במקביל למאמצים בשט, נערכו
מאמצים משפטיים לעצור את ההרעלות ואת הלכידות. שלוש מתושבות המקום הגישו
תלונה במשטרה נגד ההרעלה. החלה
הפעלה יעילה של כלי התקשורת, וההרג סוקר בערוץ 1 ובמקומון זמן ירושלים (סיקור נוסף צפוי
במקומונים היום, 27.6). העירייה הוצפה בפניות זועמות, ויו"ר סיעת מרצ בעירייה, פפה אללו,
התגייס לעזור. למרות זאת שבו המרעילים עם מלכודותיהם ביום ב', והפעם נתקלו בהתנגדות
מאורגנת יותר, שהפכה להפגנה מצולמת על-ידי ערוץ הכבלים הירושלמי. מספרת אפרת: "הפעם נחלצים לעזרתנו בעלי כלבים. כל כלב ניצב לא
הרחק מהמלכודת. לתמי שלוש כלבות חמודות להפליא, הן הבינו היטב את התפקיד. הן לא משות
מהמלכודות, מבינות את הרמז. במקום שבו עמדנו, אף חתול לא נלכד (באזורים אחרים של השכונה המצב
שונה ואין ביכולתנו להושיע הרבה). יש גם שכנים ששמחים לאיד, שכן אחד מעיד בזעם
שחתולים הם מטרד גדול ולראיה: היו חתולים שטיפסו לו על המכונית בחניה!!!"
23.6:
משא ומתן. עם
ההתמדה בהתנגדות, החלו מנהלי מבצע ההרג להבין את הרמז. ד"ר זהר דבורקין
מהשירותים הווטרינריים פנה ביום
הלכידות האחרון אל השכנים וביקש להיפגש איתם. בפגישה שנערכה למחרת הוא טען, שתשעה חתולים מתו
בהרעלות, וחמישה-עשר נוספים נלכדו והושמו בהסגר, שצפוי להימשך חצי שנה(!) אם ידרוש מישהו
מדיירי הרחוב לשמור על החתול בחיים. בכוונת השירותים הווטרינריים להמשיך וללכוד את
החתולים ברחובות שסומנו, אולם הוסכם לדחות את המשך הלכידות עד לאחר פגישה עם ראש
השירותים הווטרינריים בירושלים, ד"ר אבי ליטבק. הפגישה תיערך ביום א', 29.6.2003.