אפשר לשנות!
"משפט קסטנר" – כרוז ששלח קשיש בן 73 גורם להעלאת הנהגת
מדינת ישראל למשפט ציבורי
(מתוך
הספר "נאום לכל עת", עמוד 231, הקדמה מאת תמר ברוש לנאום הסיכום של
הסניגור שמואל תמיר ב"משפט קסטנר")
המשפט
שזעזע את המדינה בשנות החמישים החל מהודעה לעיתונות ששלח קשיש בן 73, שבו האשים מנהיגים
בשיתוף פעולה עם הנאצים. זה היה אמור להיות משפט הוצאת דיבה, אך התובעים הפכו
להיות הנתבעים: זו היתה תחילת הסוף של הקריירה שלהם ושל שלטון מפא"י. במשפט
"המדינה נגד גרינוולד" – גרינוולד ניצח:
מלכיאל
גרינוולד, קשיש בן 73 יוצא הונגריה, נהג לכתוב ולהפיץ בין מערכות העיתונים כרוזים
הכוללים האשמות חמורות של אישים בכירים בהנהגת המדינה במעשי שחיתות. ביולי 1952
הפיץ גרינוולד עלון שכותרתו "מכתבים לחברי המזרחי", שבו האשים את ישראל
קסטנר (דובר משרד התעשייה והמסחר, מראשי התאחדות עולי הונגריה שנכלל ברשימת מפא"י
לכנסת) בשיתוף פעולה עם הנאצים, בסיוע להשמדת יהודי הונגריה, בגזל כספים ובמתן
עדות שקר במשפטי נירנברג, דבר שסיע לפושע המלחמה קורט בכר להימלט מעונש.
חיים
כהן עצמו (שהיה אז שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה) החליט להעמיד את גרינוולד לדין
בעוון הפצת דיבה נגד עובד ציבור, ואף יצג בעצמו את המדינה, התובעת, בבית-המשפט. את
גרינוולד יצג שמואל תמיר (שמאוחר יותר היה שר המשפטים), ותוך זמן קצר הפך המשפט
להיות "משפט קסטנר" – קסטנר הפך מעד לנתבע. ויותר מכך: המשפט הפך להיות
לא רק משפטו של קסטנר, אלא משפטה הנהגת היישוב והסוכנות בכלל, ושל ראשי מפא"י
במיוחד (יש לזכור, כי מנהיגי מפא"י והסוכנות בשנות המלחמה, ובראשם בן-גוריון
ושרת, היו למנהיגי המדינה בשנות המשפט).
תמיר
טען כי הנהגת הישוב ומפא"י הפקירו את יהודי אירופה והיו אדישים לגורלם. היו
לכך השלכות על החיים הפוליטיים והציבוריים – מחוץ לכותלי בית המשפט השתמשו בפרשה
כדי לנגח את מפא"י, ובמיוחד את מדינותו של ראש הממשלה ושר החוץ דאז, משה שרת.
נמתח קו מקשר בין זו לבין התנהגות ראשי היודנראט בתקופת השואה.
ביוני
1955 זיכה בית-המשפט את גרינוולד ממרבית סעיפי האישום והטיל עליו קנס סמלי בסך
לירה אחת, ואילו על קסטנר אמר השופט הלוי כי "מכר את נשמתו לשטן".