כלים לשינוי

אפשר לשנות!

תלמידי תיכון "רוטברג" מרמת-השרון מריצים קמפיינים למען עצמם ולמען אחרים

(כתבה מתוך אתר "קול ברמה – המקומו של רמת-השרון")

תלמידי תיכון ''רוטברג'' פרצו את המסגרת בתוך הממסד עצמו, ו''עשו את זה''. הם הוכיחו שהם יכולים להוציא את הטיול השנתי שלהם בעצמם, בהיערכות מינימלית, ולשלוח משאיות מלאות כל טוב לאופקים לקראת החג. התלמידים מדברים על בגרות, ציפיות מול מניפולציות, על המערכת ועל עצמם. כל מה שרציתם לדעת על תעוזה ולא העזתם בעצמכם.

אלדד מרודי, מעיין ברגר, עדי צייטלין, אסף בן חיים, אליאור וקנין וגיל בן דוד - כדאי לזכור טוב את השמות האלה. הם הצליחו להדהים את מערכת החינוך ואת הארץ כולה, לאחרי שארגנו בערב אחד את הטיול השנתי הכי מפורסם בארץ. הם אלה שארגנו את הפגנת המחאה נגד החלטת ארגון המורים לבטל את הטיול, ורק לפני שבוע יזמו בעצמם משלוח של חמישים מנות מזון למשפחות נזקקות באופקים, לפני חג הפסח. על פי כל הסימנים, הם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה.
הם מספרים על הטיול, מביעים את דעתם על מערכת החינוך ועל הנוער, ומסבירים מדוע הם שונים מבני נוער אחרים ואינם מתאימים לסטיגמות השליליות הקיימות על בני נוער.
אסף: ''מצד אחד יש בני נוער מסוממים וזרוקים, ומצד שני קיים הנוער הפעיל והמתנדב. אנחנו מייצגים את הצד הטוב של המשוואה''.
''הצד הטוב של המשוואה'' מייצג נוער אינטלגנטי, מדבר ברהיטות, בעל דעות עצמאיות וחשיבה מקורית.
בניגוד להרבה מדינות בעולם, בישראל מעולם לא היה שום מרד סטודנטים משמעותי. לא רק בבתי-הספר, אלא גם באוניברסיטאות קיימת פאסיביות מאד גדולה של הדור הצעיר.

אלדד: ''בכל מקום שהיו מהפכות גדולות, מי שהוביל אותן היה הנוער. הבעיה היא שהחינוך בארץ הוא של תרבות צריכה, שמשרתת את בעלי ההון והממשלה. כמעט לא תמצא מקומות שבהם מחנכים את הנוער בישראל לשאול שאלות או להביע עמדות, תראה איזה פיקוח מתמיד יש על התלמידים. אנחנו צרכנים מאד מחונכים, והממסד רואה בכך דבר מאד חיובי''.
מעיין: ''הפאסיביות של בני הנוער נובעת לדעתי משני דברים שמשלימים זה את זה. הראשון הוא שהנוער לא מעריך את ההשפעה שיש לו, כפי שאנחנו לא האמנו איזה כוח יש לנו לפני ההפגנה, והדבר השני אלו הסטיגמות ששמים על הנוער, שבסופו של דבר מחלחלות לתוך התפיסה של הנוער על עצמו, והוא מתחיל להאמין בהן''.
אז יכול להיות שהבעיה היא לא של הנוער, אלא של החינוך?

אליאור: ''ברור, מה אומרים כל הזמן לילדים? אל תתערב בעניינים של המבוגרים, כשתהיה גדול תבין. מחנכים אותנו מגיל אפס להיות קונפורמיסטים, כי זה משרת את האינטרסים של השלטון. בגלל זה גם מערכת החינוך לא יודעת איך לעכל את הסיפור של הטיול, אחרי הכל הם אלו שחינכו אותנו לעמוד על שלנו''.
אלדד: ''כך למשל, בקשר למועצת התלמידים. זאת מניפולציה של תחושת מעורבות, כי לכאורה יש דמוקרטיה בתוך בית-הספר, אבל בפועל הצמידו לה אחראי מבוגר שקוטל את כל מה שהם מנסים לעשות. ילד שנותנים לו אחריות על משהו מסוים מרגיש כלפיו מעורבות. עובדה שבטיול מקביל לנו שיצא עם מלווים ומורים והורים, התחשמל תלמיד למוות, ואצלנו כל אחד עשה בעצם מה שהוא רוצה בלי פיקוח מלמעלה, אבל הרגיש מעורבות ואחריות כלפי עצמו וכלפי שאר הילדים, והטיול עבר בצורה הכי טובה שאפשר''.
עדי: ''אני בתור יו''ר מועצת התלמידים של בית-הספר, לא יכולה לעשות שום דבר אם סגנית בית-הספר, שהיא האחראית עליי, לא מאשרת לי לעשות אותו, ואני מדברת גם על הדברים הקטנים ביותר''.

ובכל זאת, כאן ברמת-השרון, ראש העירייה החליט לשתף את מועצת הנוער האזורית בישיבות המועצה.

עדי: ''אני מכירה היטב את מועצת הנוער, כי הייתי שם שלוש שנים ושימשתי כדוברת. זה גוף שכל פעם מנסים להחיות אותו מחדש, אבל בפועל לא קורה שם כלום''.
אלדד: ''באופן עקרוני זה צעד חשוב וטוב, השאלה האמיתית היא איזו השפעה יש להם בישיבות האלה. ממה שאני הבנתי, ברגע שהיו''ר פותחת את הפה, ישר דואגים לסתום לה אותו בחזרה, לא בברוטליות, אלא בעזרת מניפולציות שונות של אנשים עם הרבה ניסיון בתחום''.
מעיין: ''בעצם זה בעיקר משרת את רוכברגר, כדי שהוא יוכל להצטלם איתה ולהגיד כל פעם מחדש שהוא דואג לנוער ומחובר לנוער. הוא יודע שבבחירות הבאות תהיה לנו זכות בחירה, ומבחינתו אנחנו מצביעים פוטנציאליים''.
גיל: ''באופן כללי מנסים לעשות עלינו כל הזמן מניפולציות. למשל, אף אחד לא בא ואמר לנו שהוא מתנגד להפגנה שארגנו, אבל כל פעם ניסו 'לעזור' לנו, כדי שהאפקט שלה יהיה קטן יותר. בהתחלה מישהו הציע שנעשה אותה מחוץ לבית-הספר, אחר-כך הקשו עלינו את הארגון בטענה של בעיות אבטחה. כל פעם היה מישהו שניסה לשים לנו רגליים תחת הטענה שהוא רוצה לעזור''.

אז בעצם במשרד החינוך מפחדים משבירת ההגמוניה?

אלדד: ''אנחנו היינו הראשונים שסוף סוף פרצו את המסגרות של משרד החינוך. לדעתי, אם אנחנו לא היינו פועלים, אז בעוד שנה או שנתיים זה היה קורה. אני חושב שאנחנו עשינו מעשה מרוסן, ועשינו אותו בצורה מעולה, ואני לא חושב שצריך לטרפד את זה. הרבה הורים ומבוגרים רואים בנו עכשיו מודל של נוער טוב יותר''.
אסף: ''דווקא בגלל המסגרת הנוקשה של החוקים והכללים שמשרד החינוך מציב, קיים צורך לשבור אותם. אם במקום זה היו מעודדים את המעורבות ולקיחת האחריות של הנוער, הוא לא היה כל-כך מרדן, אלא להפך''.
אליאור: ''אני מאד מקווה שתלמידי כיתה י''א של היום, שבשנה הבאה יהיו בי''ב, לא ישבו בשקט וימשיכו את הפעילות שאנחנו התחלנו''.
גיל: ''חשוב מאד שמורים יחנכו את הנוער לשאול שאלות ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. ככה לימדו אותנו וזה מה שאנחנו עושים''.
מגמת התקשורת בתיכון ''רוטברג'' היא אחת המגמות היוצאות דופן ביותר במערכת החינוך. באופן לא מפתיע, חמישה מתוך ששת התלמידים, לומדים במגמה זו. לתלמידי המגמה אין מבחנים או שיעורי בית. ברוב המקרים הם אלו שמעבירים את ההרצאות והם אלו שנותנים לעצמם את הציונים על עבודות שהם מגישים. בניגוד לצפוי, התלמידים לא רק שלא מפסידים אף שיעור, כאשר המורה חולה הם מנהלים את השיעור בעצמם ומעבירים אותו למורה באמצעות מצלמת וידאו, במקום ליהנות משעור חופשי.

עד היום מי שתפס תמיד את הכותרות היה תיכון ''אלון''. ''רוטברג'' נתפס כתיכון הרבה יותר שקט ואפרורי

אלדד: ''ברמת-השרון לא מכירים את 'רוטברג'. אנשים חושבים שהמסגרת כאן היא הרבה יותר נוקשה מכפי שהיא בפועל. דווקא אצלנו יש את הגמישות הכי גדולה, והיא באה לידי ביטוי גם בלימודים וגם בלבוש''.
עדי: ''ההבדל הכי בולט בינינו לבין 'אלון' הוא, שאנחנו הרבה יותר מגובשים. שם התחרות היא הרבה יותר גדולה בין התלמידים, בגלל הנושא של האומנות''.

במבט לאחור, איך אתם רואים את הטיול?

מעיין: ''אני חושבת שרק אחרי הטיול הבנו מה עשינו, ואת הכוח שיש לנו ביד. היום גם יודעים להעריך את השכבה שלנו הרבה יותר, כי הוכחנו שאפשר לסמוך על כל התלמידים, לא רק על המארגנים''.
אלדד: ''אנחנו מאד מקפידים לשמור על הקו של עשיית דברים חיוביים. אנחנו יודעים שאם היינו שוברים את המוסכמות לצד הרע שלהן, זה היה משרת את המטרות של מי שנגדינו, ולא היינו מרגישים לגיטימציה לצאת לטיול''.
אסף: ''קודם כל לא חשבנו שתהיה סביבנו כזאת התעניינות, ושכל כלי התקשורת יעסקו בנו, אבל בעיקר הייתה עלינו הרבה אחריות, ופתאום הבנו את הצד השני של המורים. דברים שבתור תלמיד נראים טריוויאליים כמו לעבור מאוטובוס אחד לשני, הופכים להיות כמארגן הרבה יותר בעייתיים. אני חייב להגיד שגילינו שכבה אחראית ובוגרת, ותלמידים שמבינים את כובד האחריות שמוטלת עליהם''.
אליאור: ''אני חושב שהטיול עבר בצורה כל-כך טובה בגלל העובדה שמראש לא הצבנו יותר מדי מגבלות שאפשר היה ניתן לפרוץ אותן. הרי בדרך כלל כשאתה מציב מגבלות, תמיד יש מי שינסה לעבור אותן. ברגע שהן לא קיימות, אין מה לשבור''.

איך אתם מתמודדים עם החשיפה העצומה שזכיתם לה בעקבות הטיול?

אסף: ''זה נותן הרגשה של כוח. פתאום כולם מכירים את השם 'רוטברג'''.
מעיין: ''כשהייתי במבחנים לצבא, פתאום זיהו אותי כמישהי מ'רוטברג', כי הופענו גם בטלוויזיה, וזו הרגשה מוזרה, אבל נעימה''.

בעוד כמה חודשים אתם מסיימים את בית-הספר. יש סיכוי שתובילו את מרד הסטודנטים הראשון של ישראל?

אלדד: '' אני חושב שאם באוניברסיטה נגיע למועצת הסטודנטים ויהיה לנו שם את הכוח שיש לנו כאן ואת הגיבוש שיש לנו, אז יש סיכוי שנוכל להזיז דברים''.

אליאור: ''מה אומרים כל הזמן לילד? אל תתערב בעניינים של המבוגרים, כשתהיה גדול תבין. מחנכים אותנו מגיל אפס להיות קונפורמיסטים, כי זה משרת את האינטרסים של השלטון''.

תלמידים ברחובות משביתים את הלימודים בעקבות ביטול הטיול השנתי