כלים לשינוי

מאבקים שהצליחו

קמפיינים רצים

לוח אירועים

לוח דרושים

עצומות

פורום

מאמרים

צור קשר

משנים

אפשר לשנות!

נשות אנגליה משיגות זכות הצבעה

(מתוך הספר "מה זה בכלל פמיניזם?" מאת טלי רוזין)

 

מפגש של כמה חברות בסלון הוליד מאבק שכלל חלוקת כרוזים, תליית פוסטרים, הפגנות המוניות ופעולות ישירות. שום דבר לא היה יכול לעצור אותן:

 

לפני מאה שנה, האפשרות של זכות הצבעה לנשים נראתה מגוחכת ובלתי אפשרית לא רק לגברים, אלא גם לנשים – ואפילו למרבית הנשים הפמיניסטיות (פעילות לשיוויון זכויות בין גברים ונשים) באנגליה. ב-1903, אמלין פאנקהרסט, בעלת חנות רהיטים, אלמנה ואם לחמישה ילדים, נפגשה בסלון ביתה עם מספר חברות, והקימו קבוצת פעילות למען זכות הצבעה לנשים בשם "איגוד הנשים החברתי והפוליטי". מפגישות הן עברו ל"טקטיקות חדשניות" כמו חלוקת פלאיירים, תליית פוסטרים וענידת סמלים מזהים. לאחר שנתיים החלו "להפריע" (לשאול שאלות "מביכות") בכנסים פוליטיים, נשפטו, סרבו לשלם את הקנס וזכו להדים תקשורתיים נרחבים, שעוררו נשים רבות לפעילות: ב-1907 היו לאיגוד יותר מ-3,000 סניפים ברחבי המדינה, עיתון האיגוד נמכר מידי שבוע ב-40,000 עותקים ולהפגנה שארגנו הגיעו 250,000 משתתפות. ב-1912, לאחר שהופרה הבטחת ראש הממשלה להעביר את החוק בנושא זכות ההצבעה לנשים (בתמורה להפוגה בהפגנות), החלו הנשים בפעולות ישירות: קשרו עצמן לעמודי חשמל ליד בית ראש-הממשלה ופרצו למכוניתו כשישב בתוכה, בכדי להרצות לו על חשיבות זכות ההצבעה לנשים, ניפצו את חלונות משרדי הממשלה ואת שאר החלונות באיזור, שרפו תיבות דואר, חתכו חוטי חשמל והפיצו שמועות על פצצות שנטמנו ברחבי העיר. הן נאסרו בהמוניהן, יצגו את עצמן בבתי המשפט, פרצו בשביתות רעב המוניות בבתי הסוהר, כשמצבן הבריאותי הדרדר שוחררו, נאסרו שוב, שבתו רעב וחוזר חלילה. (אמלין פאנקהרסט נאסרה 12 פעמים). ב-1918 קיבלו הנשים באנגליה זכות הצבעה.