המלחמה המדומה של תעשיית המחקר בסרטן ובשאר המחלות – מכרה זהב

הרבה מהכסף לתעשיית המחקר מגיע מהתעשיות, ולכן יש למכוני המחקר אינטרס לרצות אותן. יש תחרות על המממנים. מכוני המחקר שמצליחים הם אלה שמספקים במהירות את התוצאות הרצויות למממנים. אולם יש לתעשיית המחקר אינטרסים נוספים לעריכת מחקר בחיות מלבד "מבדקי בטיחות בחיות" של חומרים מזיקים של התעשיות: ה"מלחמה בסרטן" היא מסווה לחוסר פעילות השלטון למניעת הסרטן על-ידי סגירת התעשיות שמפיצות חומרים מסרטנים.

הדרכים למנוע ולרפא סרטן ידועים כבר עשרות שנים, אבל תעשיות התרופות והמחקר רוצות להמשיך ולהתעשר מ"חיפוש תרופה לסרטן".

מכוני המחקר כל הזמן מבטיחים לנו שאו-טו-טו ימצאו לנו תרופה לסרטן, אולם בשמונים השנה האחרונות, לאחר השקעה של מיליארדי דולרים, לא הניבו כמעט שום תוצאות – אין להם אינטרס להניב תוצאות, כי אז יופסק המימון: זוהי תעשייה של עשרות מיליארדי דולר בשנה. מחקר בחיות מבטיח המשך קבלת תקציבי ענק עבור מחקר מסוג שמבטיח ש"תרופת הפלא" לא תמצא לעולם וש"המלחמה בסרטן" ובשאר המחלות ימשכו לנצח… חברות ביו-טכנולוגיה הנסחרות בבורסה משתמשות במחקר בחיות כדי להגדיל ערך המניות שלהן ואת ההשקעות בהן, באמצעות פרסום בלתי פוסק של מחקרים בחיות המבטיחים ריפוי מחלות, בלי לציין שלתוצאות המחקרים הללו אין השלכה לגבי בני אדם. בכל יום מפורסם בעיתון כזה או אחר מחקר חדש בוצע בחיות ומצא תרופה לסרטן, להשמנה ולקמטים. כל פרסום כזה מגדיל את ההשקעה בחברה ומעלה את ערך מניותיה. ובאקדמיה הקידום תלוי במספר הפרסומים של מחקרים – קל הרבה יותר לקבל אישור לעריכת מחקר בבעלי חיים – האישורים ניתנים אוטומטית:

• לא צריך להוכיח תועלת לבני אדם
• לא צריך להיות רופא
• לא צריך את הסכמת הנבדקים

• אין פיקוח על המחקר בחיות

כמו כן, מגוון המינים משמעותו הרבה אופציות מחקר. ההבדלים באנטומיה, בפיסיולוגיה ובגנטיקה בין בע"ח שונים יוצרים מגוון עצום של תגובות, מנגנונים ואפשרויות מחקר. מגוון זה מאפשר להוכיח מגוון טענות רצויות ולשמש כבסיס לכמויות אינסופיות של ידע חדש, ידע שניתן לפרסם.

"תוצאות סותרות ממחקרים בחיות עיכבו את ההתקדמות במאבק נגד הסרטן, מחקרים אלה לא הניבו ולו התקדמות משמעותית אחת." (חוקר הסרטן ד"ר אירווין ברוס, בעדות בפני הסנאט האמריקאי)

 

"ההיסטוריה של חקר הסרטן הייתה עד כה היסטוריה של מציאת מרפא לסרטן של עכברים. עשורים שהצלחנו לרפא סרטן אצל עכברים, וזה פשוט לא עבד באנשים."(ד"ר ריצ'רד קלאוזנר מהמכון הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב)

 

"העבודה על מניעת הפוליו עוכבה בגלל הנחה מוטעית לגבי טבע המגיפה בבני אדם שבוססה על מודלים ניסויים מטעים בקופים." (ד"ר סאבין, מפתח החיסון לפוליו)

 

"בעוד שאפילו פתרונה של בעיה רפואית אחת לא הושג באמצעות ניסויים בבעלי חיים, אפשר למעשה להוכיח כמעט כל דבר שהוא בניסויים כאלה." (הנס רוש, היסטוריון של הרפואה)

• ההבדלים בין האדם לבין מינים אחרים של בעלי חיים הופכים אותם לבלתי רלוונטיים ואף מטעים בצורה מסוכנת כשמנסים להסיק מהם מסקנות כמודל לאדם.

 

• תועדו הבדלים גדולים אפילו בין מינים קרובים של חיות. למשל, נמצא שלא ניתן להסיק ממחקר בעכברים לגבי חולדות ואפילו ממחקר בחולדות לבנות לגבי חולדות חומות (והללו קרובים זה לזה יותר ממה שהאדם קרוב לשימפנזה), ואפילו בתוך המין האנושי ידועים כיום הבדלים חשובים מבחינה רפואית בין קבוצות אתניות וקבוצות גיל שונות, בין גברים ונשים ולפעמים אפילו בין תאומים זהים.

 

• ניתן לבדוק החומר על מינים שונים של חיות עד השגת התוצאה הרצויה: בגלל המגוון העצום של מינים והשוני בתגובות לחומרים בין המינים, ניתן בדרך זו להשיג כל תוצאה שרצויה, "להוכיח" על כל חומר שהוא בטוח. חוקרים מנוסים יודעים לבחור מראש את החיה ה"נכונה" עבור כל חומר.

 

• לגבי מחקרים בחיות שהתקבלה לגביהם התוצאה הרצויה טוענים שניתן להשליך בחיות לגבי בני אדם. אם התקבלה לא תוצאה לא רצויה, טוענים שמכיוון שהמחקר נערך בחיות, התוצאה לא רלוונטית לגבי בני אדם.

 

• למרות שמחקרים קליניים הראו שחשיפה לסיגריות, קרינה רדיואקטיבית, אסבסט, בנזן, פיברגלס, DDT, וחומרים אחרים פוגעת בבני אדם – התעשיות הצליחו לעכב במשך עשרות שנים את פרסום האזהרות לציבור, ע"י מימון מחקרים בחיות, שהראו שהחומרים הללו אינם פוגעים במינים שונים של חיות. גם כיום תעשיות רבות עושות זאת, למשל התעשייה הסלולארית.

 

• מחקרים בחיות נערכים באינטנסיביות מזה כ-150 שנה, אולם בניגוד מוחלט למה שאמור להיות מקובל במדע, מעולם לא נערכה בדיקה של יעילותם ותקפותם בטרם החל השימוש בהם. רק בעשור האחרון נעשו מחקרים מקיפים שבדקו אם המחקר בחיות אכן תורם לקידום בריאות הציבור ולהגנה עליו מפני תרופות וחומרים מסוכנים – ועד כה, ללא יוצא מן הכלל, התשובה היתה שלילית בכולם.

 

• מחקרים נוספים הראו שלעיתים קרובות החוקרים בודקים חומרים בבני אדם למרות שהתקבלו תוצאות שליליות מהמבדקים בחיות, או בודקים בני אדם במקביל לבדיקה בחיות. כלומר, לחוקרים ידוע שהמחקר בחיות אינו רלוונטי לגבי בני אדם.
• לדוגמה,חברת מוטורולה שילמה לחוקרים לבדוק את השפעת הקרינה הסלולרית על חפצים כמו שקית עם מים, מלח ופלסטיק וגוש של ג'ל (מודלים שלא מכילים רקמות אנושיות שסופגות קרינה), על הגב (בעוד שמדברים ושומעים מהראש) ועל חולדות, ובדקו השפעות קרינה בקרב אנשים שכמעט לא נחשפו לה, למשל מחקר שנעשה על השפעות של עשר שנות קרינה על התפתחות גידולים במוח, שבו נבדקו באנשים שנחשפו לקרינה רק במשך שלוש שנים (להיווצרות גידולי מוח נדרשים יותר משלוש שנים).

 

דוגמאות לתרופות שאושרו לשימוש על סמך מחקרים בחיות ושגרמו למוות ופגיעות אחרות בבני-אדם (חלקן שווקו גם לאחר שהתגלה הנזק):

דוגמא: איך התעשייה "מוכיחה" שקרינה אלקטרומגנטית לא מסוכנת?

• מייקל רפצ'ולי הוא הממונה על תחום הקרינה האלקטרומגנטית בארגון הבריאות העולמי. הוא גם עובד בשכר של תעשיית הסלולרי: הוא מעיד לטובתם בבתי משפט, משמש כדובר שלהם באירועים שהם מיחצנים, ומבצע בשבילם מחקרים. הוא קיבל כסף מהחברות הסלולריות כדי לערוך מחקר בעכברים, ומצא עליה של פי 2.4 בהיווצרות סרטן במוח של עכברים שנחשפו לקרינה אלקטרומגנטית. בהיותו האדם הממונה על הפיקוח על קרינה מסוכנת מטעם ארגון הבריאות העולמי, היה ניתן לצפות כי יעשה משהו בעניין. במקום זה הוא הפך להיות אחד הדוברים העיקריים של תעשיית הסלולר: הוא טוען שאסור לו לדבר על המחקר בגלל הסכם הסודיות עם החברות המממנות, וממשיך עד היום לטעון שאין הוכחה לכך שהקרינה האלקט' מסרטנת. כשהוא נשאל על המחקר שלו, הוא טוען שאי אפשר להשליך מעכברים לגבי בני אדם.

 

• החברות הסלולריות מימנו מחקר שהיה אמור להיות חזרה על המחקר של רפצ'ולי. המחקר החדש הראה שלעכברים בקבוצת הביקורת היה פי 4 יותר סרטן מהעכברים שלא הוקרנו (!). הסבר שנתנו חוקרים לתוצאה המוזרה הזו הוא שנבחרו לקבוצת הביקורת עכברים שכבר היה להם סרטן. לגבי המחקר הזה הם טענו שכן ניתן להשליך מעכברים לבני אדם, והשתמשו בו כהוכחה לכך שהקרינה לא מסרטנת.

דוגמא: איך התעשייה "הוכיחה" שהתלידומיד בטוח לשימוש?

• שנות ה-60 ניתנה לנשים בהיריון תרופה להקלה על כאבים בשם תלידומיד. התרופה נוסתה על אלפי בעלי חיים ונמצאה בטוחה. כשרופאים החלו לדווח על מומי לידה חמורים בתינוקות לאמהות שנתלו את התרופה, חברת התרופות בדקה את התרופה ב10 זני חולדות, 15 זני עכברים, כלבים, 3 זני אוגרים, 8 מיני קופים וכן חתולים, ארמדילים, חזירי-ים, חזירים וחמוסים, כדי להוכיח שהיא בטוחה, והנחתה את הרופאים להמשיך לרשום אותה.בסופו של דבר התרופה גרמה למומי לידה חמורים ב10,000 תינוקות לפני שהורידה אותה מהמדפים. גם לאחר מכן המשיכו למכור את התרופה, תחת שמות אחרים, ובלי להזהיר אמהות מפני מומי לידה צפויים.בבית המשפט נציגי חברת התרופות זוכו מאשמה לאחר שטענו להגנתם שהם לא יכלו לדעת שהתרופה פוגעת בבני אדם, מכיוון שהיא נבדקה בבעלי חיים, ומבדקים אלה אינם רלוונטיים לגבי בני אדם.

 

• בעקבות מקרה התלידומיד, החליטו הרשויות להגביר את בדיקת התרופות כדי לאתר אפשרות למומים מולדים – באמצעות בעלי חיים (!). המדיניות הזו הביאה להגדלה משמעותית של מומי הלידה בבני אדם, וכיום אחד מכל 16 תינוקות נולד עם מום.

 

• התלידומיד הייתה מקבלת אישור לשיווק כיום, באותה קלות שיקבלה אישור לפני 40 שנה

דוגמא: "האסון הרפואי הכי גדול בהיסטוריה"

התרופה "ויוקס" הוכנסה לשוק ב- 1999 כמשכך כאבים ונמכרה בהצלחה במעל 80 מדינות, ע"י חברת "מרק". נבדקה בצורה מקיפה בעכברים, חולדות, כלבים וקופים. ניסויים ספציפיים נערכו גם לגבי סיכון למערכת הלב וכלי הדם והתרופה נמצאה בטוחה ואף יעילה במניעת בעיות לב. תכתובות פנימיות ב"מרק" ומידע שיווקי פנימי גילו ש החברה הייתה מודעת כבר ב- 96', לכך שהתרופה מסוכנת ללב בבני-אדם, בהתבסס על ניסויים קליניים. מצגת פנימית גילתה כי מנהלי החברה החליטו שלא לערוך מחקרים קליניים מקיפים יותר לבדיקת התופעה, כיוון ש"התוצאות עשויות שלא להיות לטובת החברה". במחקרים שמומנו ע"י מרק, הנתונים הוסתרו וסולפו כדי להסתיר את העובדה שהתרופה מעלה את הסיכון ללקות בהתקפי לב ושבץ עד פי 5. התופעה נחשפה לאחר השחרור לשוק הרחב. מחקרים גילו כי 16 מכל 1,000 אנשים שנטלו את התרופה בצורה סדירה לקו בהתקף לב. "מרק" נעזרה בעובדה שהתרופה בטוחה בבע"ח ובמחקרים הקליניים שמימנה כדי לשמור אותה בשוק במשך 5 שנים. בזמן זה, נטלו את התרופה מעל 80 מיליון איש והחברה הרוויחה 2.5 מיליארד דולר. לפי הערכות משרד הבריאות האמריקני, התרופה גרמה ל- 88 עד 139 אלף התקפי לב. 30-40% מאלו היו קטלניים. כלומר, לפי ההערכות:
Vioxx הרגה בין 26,000 ל- 55,000 אנשים