מי מרוויח ממעצר וגירוש מהגר עבודה?
המעסיק: כי הוא לא צריך לשלם לו (כנראה שהוא הזמין את השוטרים)
חברות כוח האדם: כי הן יכולות להונות ולהביא פראייר מסכן חדש במקומו
המאפיה: כי היא יכולה לתת עוד הלוואה בריבית גבוהה לפראייר חדש
בית הכלא הפרטי לעובדים זרים: כי הוא מקבל כסף "לפי ראש"
חברות התעופה: כי מטיסים אותו חזרה למדינה שלו ומטיסים אחר/ים במקומו
הפוליטיקאים ועובדי הציבור: שמקבלים אגרות וטובות הנאה מכל אלה
ומי מפסיד?
כולנו מפסידים: כי אם למעסיקים יש מערך שמסלק עבורם בחינם כל מהגר עבודה שדורש את מה שמגיע לו – אז העובדים מפחדים להתלונן. כשיש עובדים שמוכנים לעבוד בתנאי חיים ושכר לא הוגנים, למה להעסיק ישראלים שאי אפשר לגרש ושיכולים לתבוע? ככה יש לכולנו תנאי שכר גרועים יותר, ויותר אבטלה – וככל שיש יותר אבטלה, כך אנחנו יתר מפלדים להתפטר או לעמוד על זכויות העובד שלנו.
רקע
משטרת ההגירה היא מעין שירות שניתן בחינם למעסיקים, של גירוש עובדים ש"עושים בעיות" (עובדים שדורשים את השכר והזכויות שמגיעות להם). כך יוצרים מעמד של עבדים מפוחדים וחסרי זכויות. ואם יש למעסיקים עבדים, למה הם צריכים אותנו? אז האבטלה עולה והשכר יורד. הגירוש לא מפחית את מספר העובדים הזרים בארץ – להיפך, הוא מקבע את השיטה (מדיניות "הדלת המסתובבת"): על כל עובד שגורש חברות כוח האדם המקורבות לשלטון מקבלות אישור להביא עובד חדש, שממנו הן מוציאות הרבה כסף תמורת הבטחות שווא. כך, העשירים המקורבים לשלטון משקרים להם ומנצלים אותם, ומשטרת ההגירה מגרשת אותם בכדי שיהיה אפשר להביא ולנצל פראיירים חדשים, וכולנו נדפקים.
איך זה עובד?
חברות כוח אדם גדולות עם קשרים בשלטון שולחות את עובדיהן למדינות עולם שלישי עניות ושם מפרסמות מודעות שמציעות עבודה בישראל תמורת אלפי דולרים בחודש. הן דורשות תמורת אישור העבודה אלפי דולרים (סיני, למשל, נדרש לשלם כעשר אלף דולר). האנשים העניים בדרך כלל לוקחים הלוואה בריבית גבוהה מהמאפיה המקומית ומשלמים, מתוך אמונה שיחזירו בקלות את הסכום בתוך זמן עבודה קצר. הם עוזבים את המדינה שלהם, את המשפחה והמכרים, ומגיעים לארץ זרה. בארץ הם מגלים שתנאי העבודה והחיים קשים הרבה יותר ממה שהובטח להם, שהשכר נמוך בהרבה ממה שהובטח, ושהם יצטרכו לעבוד לפחות שנה בכדי להחזיר את ההלוואה. הם מגלים שהם כבולים למעסיק שמשלם להם כמה שהוא רוצה, שיכול לעשות איתם כל מה שהוא רוצה, ושהם לא יכולים לעשות כלום בעניין, כי אם הם מפסיקים לעבוד אצל מעסיק שלא שילם או היכה אותם, הם מוגדרים כ"לא חוקיים" ומגורשים מהארץ, בלי שיוכלו להחזיר את ההלוואה למאפיה שעלולה לרצוח אותם או את משפחתם. חלק מחברות כוח האדם לא טורחות בכלל להשיג ולתת אישורי עבודה, ופשוט זורקות לרחוב את האנשים שהביאו.
בג"ץ הגדיר את המצב הקיים כעבדות: אם מעסיק החליט שהוא לא רוצה יותר להעסיק עובד מסוים, למשל בגלל שהעובד דורש את הכסף שמגיע לו עבור עבודתו, מיד העובד מוגדר כלא חוקי והמעסיק יכול להתקשר למשטרת ההגירה שתבוא ותגרש אותו מהמדינה על חשבון הקופה הציבורית. תפקידה של משטרת ההגירה הוא לגרש כמה שיותר מהגרי עבודה, בכדי שחברות כוח האדם יוכלו לעשות הרבה כסף מהונאת עניים במדינות העולם השלישי ומעסיקים יוכלו להעביד אנשים בלי לשלם להם.
הפוליטיקאים, שהחליטו להרוויח יותר מניצול העבדים הזרים, החליטו שחלק מהעובדים יועסקו על ידי תאגידי כוח האדם, שישלמו אגרות למדינה עבור כל עובד. בשנים 2005-2006 הרוויחה המדינה מהסדר זה 191 מיליון שקל באגרות. כמו כן, רק שליש האחוז מהכספים של מנהלת ההגירה (400 אלף ש"ח מתוך 146 מיליון ש"ח בשנה) מכווונים למאבק-לכאורה בפגיעה בעובדים הזרים (שאר הכסף מכוון לגירושם), וגם ממאבק-לכאורה זה המדינה מרוויחה: מיליוני שקלים בשנה מחילוט רכוש ומאות אלפי שקלים בשנה מקנסות, שמוטלים על העבריינים הקטנים שהיא תובעת.
הון שלטון גם כאן כמובן
חנן שני הוא היבואן הגדול ביותר של עבדים זרים לענף הבניה. אחיו, אורי שני, היה עד לא מזמן מנכ"ל משרד ראש הממשלה – עם גישה ישירה לאישורים ליבואני ומעסיקי העבדים הזרים, תפירת מכרזים לקבלנים ושליטה במשטרת ההגירה – וכשעזב את תפקידו קיבל ג'וב כיו"ר "סולל בונה", המעסיקה הגדולה ביותר של עבדים זרים בענף הבניה (חברה שבבעלות שרי אריסון, האישה הכי עשירה בארץ). כך, המשפחות אריסון ושני מתעשרות מסחר וניצול עבדים זרים, תוך קבלת מכרזים ושירותי גירוש עובדים בחינם מהמדינה, תוך הגברת האבטלה והניצול של עובדים ישראלים.
הניצול החמור ביותר של מהגרי עבודה: סחר בנשים
איך כולנו מפסידים ממעצרים לא חוקיים של פליטים?
המדינה טוענת בפני הציבור שהמעצרים נעשים במטרה למנוע הסתננות בלתי חוקית של מהגרי עבודה ושבכלל אין מעצרים של פליטים, אבל במבצעי המעצר ההמוניים רוב העצורים הם פליטים; הסיבה האמיתית למעצר הפליטים היא שדווקא בגלל שהם מוגנים על-ידי החוק הבינלאומי ואסור לגרש אותם (בניגוד למהגרי העבודה) קשה למעסיקים "להחזיק אותם קצר" על-ידי איום בגירוש – והאיום בגירוש הוא מה שמאפשר ליצור מעמד של עבדים – שמאפשר "להחזיק קצר" את העובדים הישראלים; וגם חברות כוח האדם שמרמות אנשים עניים בחו"ל כדי שישלמו ויבואו לעבוד בישראל לא מרוויחות מהם, כי הם מגיעים בכוחות עצמם. לכן יש לחץ לכלוא ולגרש את הפליטים.
המשטרה מועלת בתפקידה לפעול בהתאם לחוק: מעצרים לא חוקיים של פליטים
פליטים ומהגרי עבודה שחצו את הגבול הוחזקו במעצר, עד לאחרונה, מתוקף חוק הכניסה לישראל, שמחייב להביא עצור לפני ממונה ביקורת גבולות תוך 24 שעות, ולתת לו אפשרות להציג את עניינו לביקורת שיפוטית בתוך 14 יום. המדינה זנחה מסלול חוקי זה – משום שהשופטים לא קיבלו את טענות המדינה, ושיחררו מהמעצר את הפליטים, למרות התנגדות המדינה. אז כיום המדינה עוקפת את בית המשפט, ומחזיקה את הפליטים במעצר ללא הגבלת זמן ומונעת מהם להציג את עניינם בפני שופט, על-ידי שימוש בלתי חוקי בעליל בחוק חירום, שנחקק לפני יותר מ50 שנה, כחלק ממאבק שעת חירום כנגד טרוריסטים שהיה בזמנו. אולם:
- מעצר הפליטים איננו חוקי על-פי החוק הבינלאומי, ועל פי סעיף 44 באמנת ג'נבה עליה חתומה ישראל.
- נעשה שימוש בחוק למרות שזו לא שעת חירום. אין בספר החוקים חוק, למעט "חוק ההסתננות", המונע ביקורת שיפוטית על מעצר. גם חוק סמכויות שעת חירום מחייב להביא עצורים מינהליים לפני שופט בתוך 48 שעות. גם המדינה הודתה שחוק ההסתננות פגום מבחינה זו, אבל ממשיכים לעשות בו שימוש.
- השימוש בחוק זה הוא בניגוד להנחיית היועץ המשפטי, שהורה שהשימוש בחוק יוגבל למקרים של חשד שההסתננות נעשתה על רקע ביטחוני. בתי המשפט לא מקבלים את טענות המדינה לפיהן הפליטים מהווים סכנה בטחונית.
- המעצרים נעשים באופן בלתי חוקי: עוצרים קטינים, לא מביאים את הנעצרים בפני שופט; הפליטים מוחזקים במתקני כליאה צבאיים ללא אסמכתא חוקית, ללא שימוע, לתקופות ארוכות מאוד, ולטענת הפרקליט הצבאי הראשי גם ללא ידיעתו; לא ידוע לרשויות כמה פליטים נמצאים במתקני כליאה צבאיים והם לא מטופלים;
- במבצעי מעצר המוניים עוצרים באופן כוללני כל מי שצבע העור שלו שחור, כולל אתיופים אזרחי ישראל שגרים בארץ עם משפחותיהם מזה שנים רבות.
- השוטרים שעוצרים את הפליטים מפחדים שיצלמו אותם – נוהגים לא לפעול אם מצלמים אותם, ולפעמים פועלים בבגדים אזרחיים כשוטרים סמויים;
- דוברת משטרת ההגירה אורית פרידמן טוענת שאין מעצרים של פליטים, וטוענת שמשטרת ההגירה לא יודעת כמה מהעצורים הם מסתננים לא חוקיים…
- ד"ר מאיר מרגלית, חבר הנהלת עיריית ירושלים המחזיק בתיק עובדים זרים, הודיע למשטרה שהוא באופן אישי יחד עם תושבים אחרים יעשו כל מה שיוכלו ולא יתנו למשטרה לבצע מעצרים של פליטים. למה הוא לא נעצר על כוונתו "להפר את החוק" ולהפריע לשוטר במילוי "תפקידו"???
- ארגוני זכויות אדם בישראל ועיתונאים אמרו במפורש שהמשטרה מבצעת מעצברים בלתי חוקיים, כלומר שהשוטרים הם עבריינים. למה לא הוגשו תביעות דיבה כנגד הארגונים והעיתונים?
אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה
ישראל חתומה על האמנה מאז 1951
סעיף 44
בהנהיגה את אמצעי הפיקוח המוזכרים באמנה הזאת, לא תהא המעצמה המגינה נוהגת בפליטים, שאינם נהנים, למעשה, מחסות שום ממשלה, מנהג זרים אויבים אך ורק משום שייכותם להלכה למדינת אויב.
כתבות:
"כמאתיים וארבעים פליטים סודניים נמצאים כיום בישראל, לאחר שחצו את הגבול ממצרים לתחום ישראל. הרוב המכריע של הפליטים הללו נמצא במעצר, חלקם עצורים כבר למעלה משנה. .. סעיף 6 לנוהל עומד בניגוד להוראות אמנת הפליטים האוסרות להפלות פליט בגלל מדינת נתינותו. כמו-כן הסבנו תשומת ליבו של היועץ המשפטי לסעיף 44 לאמנת ג'נבה הרביעית בדבר הגנה על אזרחים בתקופת מלחמה. סעיף זה, אשר נקבע באמנה ביוזמתה של מדינת ישראל, קובע כי אין מקום לצעדים מגבילים (דוגמת מעצר) כנגד פליט נתין מדינת אויב, אך ורק בגלל מדינת נתינותו. הניסיון ההיסטורי של פליטים יהודיים במלחמת העולם השניה, אשר נמלטו מגרמניה אל המדינות בעלות הברית, היה הרקע לחקיקת סעיף זה. המדינות אליהן הגיעו הפליטים היו עלולות לראותם, בגלל מדינת אזרחותם, כאויבים (בדומה לעמדת מדינת ישראל כיום כלפי הפליטים סודנים)."
(התוכנית לחינוך משפטי קליני, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב)
http://www.tau.ac.il/law/clinics/klinikan11.html
"רוב עצורי רשות ההגירה – פליטים מדיניים… הם נעצרו אף שהם מוגנים על ידי נציבות הפליטים של האו"ם.. עולה כי מתוך 221 העצורים השוהים בבית הדין למשמורת, 65% הם מבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה שאינם בני גירוש וששוחררו על ידי שופט בית הדין לביקורת משמורת. פליטים ממדינות אלו נעצרו אף שהם מוגנים על ידי נציבות הפליטים של האו"ם… הועברו לכלא גבעון שמונה קטינים בלתי מלווים… עיריית ירושלים ליחידת עוז: אינכם רצויים בעירנו. אנשי יחידת עוז הגיעו אתמול בשעות הבוקר גם לירושלים. שם החלו לבצע עיכובים ומעצרים באזור המדרחוב ושוק מחנה יהודה. אחד הפקחים החל לבצע עבודתו בלבוש אזרחי אך כשנוכח כי הוא מצולם, לבש את מדיו והמשיך בעבודתו. פעילות זו מגיעה לאחר מכתב ששלח ד"ר מאיר מרגלית, חבר הנהלת העיר המחזיק בתיק עובדים זרים למפקד יחידת עוז, ציקי סלע, בו הביע עמדה חד משמעית: "אנשיך אינם רצויים בעיר הזאת. אני אישית ורבים מתושבי ירושלים נעשה כל שניתן על מנת להגן על העובדים הזרים שאתם רודפים, וניתן להם מחסה והגנה כי אנו למדנוהיסטוריה ויש דברים שירושלמי הגון לא מוכן לבצע. מתוקף האחריות המיניסטריאלית המופקדת בידי על ידי ראש העיר אני מבקש מכם – הסירו ידכם מעירנו". (דנה ויילר-פולק, "הארץ") http://news.walla.co.il/?w=//1522816/@@/item/printer
"אז מי לא חוקי – הפליטים או המעצרים?
משטרת ההגירה מבצעת מעצרים המוניים, למרות שלרבים מהעצורים יש אישורי שהייה. ארגוני הסיוע זועמים על המעצרים הלא-חוקיים.
לאחר המעצרים ההמוניים שביצעה משטרת ההגירה בשבוע שעבר, בהם נעצרו כ-360 אזרחים אפריקאים, המשיכו היום (ראשון) הפשיטות על מתחם הרחובות העלייה, הר-ציון ולוינסקי שבדרום תל אביב. שוב נעצרו פליטים וזרים באמצע הרחוב, במקומות העבודה שלהם ולעיתים בביתם, על אף שהם מחזיקים באישורים של האו"ם, המחסנים אותם מפני מעצר. "מדובר במעצרים לא חוקיים", מבהירה אליס נגלה מ"המרכז לפיתוח פליטים אפריקאים" (ARDC), שדואג להגן על זכויות האדם של הפליטים בישראל. "העצורים לא עברו על החוק ויש להם הגנה מפני מעצר, זכות שמעוגנת בחתימה הישראלית על אמנתהאו"ם", הסבירה. "החלטנו בתגובה לתבוע את המדינה בסך עשרת אלפים שקלים על כל מעצר בלתי חוקי, כשכל הסכום יגיע, כמובן, לעצורים עצמם. מכל העצורים אני לא קיבלתי מידע אפילו על אדם אחד שהתברר כשוהה בלתי חוקי". נראה שלנגלה יש עילה לתביעה. ישראל חתמה על אמנת האו"ם להגנה על פליטים ב-1951, אמנה שמבטיחה לפליטים עם הגיעם למדינת מקלט מסמך המחסן אותם ממעצר וגירוש. ההחלטה על מתן הכרה ומקלט מדיני נתונה בידי המדינה לאחר בחינה של כל מקרה לגופו. ואולם, בישראל של 2008, לא נמנעת משטרת ההגירה מלעצור פליטים המחזיקים את אישורי האו"ם, ולכלוא אותם בניגוד לחוק הבינלאומי. המעצרים רק יוגברו. המעצרים ההמוניים החלו לאחר החלטת ראש הממשלה אהוד אולמרט בישיבת הממשלה ב-24 בפברואר להגביר את האכיפה נגד שוהים לא חוקיים. "לאורך כל החודש תימשך הפעילות האינטנסיבית של מנהלת ההגירה כנגד שוהים בלתי חוקיים ומסתננים", אמרה לוואלה! חדשות אורית פרידמן, דוברת משטרת ההגירה. לדבריה, "בפעילות הזו כמובן שאין מעצרים שלבעלי מעמד של פליטים. לא מדובר בשינוי מדיניות, אלא רק באכיפה יותר אינטנסיבית". למרות דבריה של פרידמן, נראה שאת משטרת ההגירה לא מעניין אם הפליטים שנעצרו הם שוהים חוקיים או לא. פרידמן לא היססה גם להסיר אחריות מהמשטרה, ואמרה: "אין בידינו נתונים אם וכמה מהעצורים התבררו כמסתננים לא חוקיים, העניין אינו נמצא בטיפולנו". ובינתיים ימשיכו מאות פליטים, שברחו מאזורי מלחמהומחזיקים באישורי האו"ם, לחיות בסכנת מעצר וכליאה."
(גיל קדרון, חדשות וואלה) http://news.walla.co.il/?w=//1242944
"ניצולים מרצח-העם בדארפור – במעצר מינהלי בכלא מעשיהו. אילמלא איתרו אנשי זכויות אדם את הפליטים הכלואים, דבר קיומם לא היה נודע. ב-12 בפברואר חצה גבר שחור את גבול מצרים ונכנס לישראל. הוא המתין ליד גדר הגבול עד שהתקרב סיור של צה"ל, הרים את ידיו, נופף בתעודת פליט שקיבל מהאו"ם – ומסר עצמו לחיילים. אחרי שהוחזק עשרה ימים במתקן צבאי, בלא אסמכתה חוקית, חתם ראש אגף מבצעים בצה"ל, האלוף גדי אייזנקוט, על צו המורה לגרשו מישראל, ללא שהתקיים שימוע בעניינו. הוא נשלח להמתין לגירושו בכלא מעשיהו ברמלה. שם הוא נמצא היום, באגף 15, עם 30 סודאנים אחרים שבאולישראל באותה תקופה, באותה דרך… הסודאנים מוחזקים במעצר מתוקף חוק חירום, שנחקק לפני 52 שנה, כחלק ממאבקה של ישראל במסתננים שניהלו גם מלחמת גרילה. המדינה עושה בו שימוש היום, כדי להחזיק במעצר, בלא הגבלת זמן, עשרות פליטים ולמנוע מהם אפשרות להציג את עניינם לפני ערכאה שיפוטית אזרחית… פליטים ומהגרי עבודה שחצו את הגבול הוחזקו במעצר, עד לאחרונה, מתוקף חוק הכניסה לישראל, שמחייב להביא עצור לפני ממונה ביקורת גבולות תוך 24 שעות, ולתת לו אפשרות להציג את עניינו לביקורת שיפוטית בתוך 14 יום… המדינה זנחה מסלול חוקי זה – משום שהערכאות שיחררו ממעצר פליטים סודאנים, למרות התנגדות המדינה… "דומני כי אין חולק כי רובם ככולם נסו על נפשם מפני רדיפה בארצם ובמצרים", כתבה בדצמבר 2005 עו"ד שרה בן שאול, מבית הדין לביקורת משמורת הפועל במעשיהו, כשדנה בעניינם של 13 סודאנים שהוחזקו במעצר תקופות שונות, הארוכה שבהן שנה וחודשיים. "הטיעון שהובא לפני… אינו טיעון ראוי… למדינת ישראל, אשר בין אזרחיה רבים שדלתות אירופה נטרקו בפניהם…", כתבה… כך כתבה עו"ד בן שאול, כשהובא לפניה אחד מהקבוצה: "לא ברור לי כמה שוהים בלתי חוקיים נוספים נמצאים במתקני הצבא, ואין יודע ואין מטפל"… בעקבות אירוע זה, פנתה לצה"ל עו"ד נעמי לבנקרון, ממוקד הסיוע, וביקשה הסבר לכליאת הפליטים. בתשובה, הסביר הצבא שהחזקתם לא היתה ידועה לפרקליט הצבאי הראשי… אבל בעתירתם מראים בן-דור וברמן שאין בספר החוקים חוק, למעט "חוק ההסתננות", המונע ביקורת שיפוטית על מעצר. גם חוק סמכויות שעת חירום מחייב להביא עצורים מינהליים לפני שופט בתוך 48 שעות. גם המדינה מבינה שחוק ההסתננות פגום מבחינה זו, ולפני שבועיים הפיץ משרד המשפטים הצעת תיקון לחוק, כדי להקים בית דין לביקורת משמורת על מסתננים. לפיכך, כותבים העותרים, לא ברור כיצד גנסין יכולה לחוות דעתה שהשימוש בחוק הפגום הוא ראוי… ממשרד המשפטים נמסר, שכבר ב-2003 הינחה היועץ המשפטי, שהשימוש בחוק יוגבל למקרים של חשד שההסתננות נעשתה על רקע ביטחוני. מזוז הינחה שוב ברוח זו".
(רותי סיני, "הארץ")
הצטרפו אלינו לקמפיין למען זכויות העובדים הישראלים – ונגד מדיניות "הדלת המסתובבת" של מהגרי עבודה והמעצרים הבלתי חוקיים של פליטים. בימים אלה מתנהלים משפטים כנגד פעילי "משנים" בטענה של "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו" ו"תקיפת שוטר" מכיוון שדרשו משוטרים שלא לבצע מעצר לא חוקי של פליטים ואזרחים ישראלים כהי עור.
פלאיר בנושא מהגרי עבודה – הדפיסו, גזרו והפיצו