כלים לשינוי

מאבקים שהצליחו

קמפיינים רצים

לוח אירועים

לוח דרושים

עצומות

פורום

מאמרים

צור קשר

משנים

אפשר לשנות!

תושבי צורן ומושב פורת מנצחים את בזק ומשרדי הממשלה ומביאים לסגירת תחנת השידור "הלל"

(מתוך כתבתה של גלית שפיר ב"זמן השרון")

 

תושבי הישובים צורן ופורת התאחדו למאבק באנטנות הפולטות קרינה מסוכנת באיזור מגוריהם, סמוך לבית הספר של הילדים: הם השביתו את הלימודים והפגינו מול הכנסת, כשעל גב הילדים הסטיקר "אני מוכן לקרון אבל רק מאושר". התוצאה:  התקשורת חגגה, הפוליטיקאים נלחצו והתחנה לא קיבלה אישור להמשיך לשדר. מאבק כנגד כל הסיכויים – כנגד הגופים החזקים ביותר.

                          

מטרת המאבק: סגירת תחנת השידור הלל, המשרתת את "בזק", רשות השידור, משרד התקשורת, משרד החוץ ומשרד הביטחון.

הנאבקים: תושבי צורן ומושב פורת.

תאריך תחילת המאבק: יולי 1999.

ההישג: ב-13.3.02 "בזק" מודיעה: אנחנו מפסיקים את שידורי התחנה.

תחנת השידור הלל, בין מושב פורת ליישוב צורן, הוקמה בשנות החמישים. היא משתרעת על שטח של כאלף דונם ויש בה חמש אנטנות, כל אחת מהן משתרעת לגובה של למעלה מ-30 מטרים.
האנטנות משדרות בתדר MA בערבית, שידורים המיועדים למזרח התיכון, ומופעלות על ידי "בזק" ורשות השידור. האנטנות פעלו ברישיון על פי תקן של המשרד לאיכות הסביבה, כאשר הקרינה הייתה 59% מהתקן המותר על פי התקן האירופאי.

בתחילת שנות התשעים התקבלה החלטה להקים את היישוב צורן במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מתחנת השידור הלל.
המשרד לאיכות הסביבה, "בזק" ומשרד התקשורת התריעו על הסכנה הפוטנציאלית בהקמת יישוב סמוך לאנטנות, אולם למרות אזהרות אלו ובניגוד לכל היגיון הוקם לבסוף היישוב בשנת 94'.
האבסורד הפך לגדול יותר, כשהוחלט על הקמת בית הספר היסודי של היישוב במרחק של 230 מטר בלבד מהאנטנות. בבית הספר לומדים היום 800 תלמידים, בכיתות א'-ו'.
לתושבים המודאגים נאמר כי הקרינה היא תחת פיקוח ובעוצמה המותרת על פי התקן, אולם במשך השנים גברו חששות בלב התושבים כי הקרינה מסוכנת והם יצאו למאבק.
בקשותיהם להמציא בפניהם אישורים באשר לעוצמת הקרינה נותרו באוויר, מה שגרם לחשש כבד עוד יותר כי העוצמות הן מעל למותר.

תחילה זה נראה כמאבק חסר סיכוי כנגד רשימת גופים הנחשבים לחזקים במדינה: "בזק", רשות השידור, משרד התקשורת, משרד החוץ ומשרד הביטחון. בנוסף, האנטנות פעלו בהיתר על פי התקן, כך שנראה שאין גם לתושבים שום קייס.
ובכל זאת, המאבק צלח. ככה הם עשו את זה:

יולי 99': התושבים לא מקבלים מידע מעודכן על רמת הקרינה.
יחד עם מועצת צורן הם עותרים לבג"ץ נגד רשות השידור והמשרד לאיכות הסביבה, כדי לקבל דיווח מלא על עוצמת הקרינה המשודרת.
בנוסף, הם דורשים הקמת תחנת ניטור שתיתן מדידה רציפה על כמות הקרינה בכל שעות היממה.

יוני 2000 : בדיקה של נציגים מהקריה למחקר גרעיני בשורק קובעת שהקרינה הנפלטת מהאנטנות עלולה להיות מסוכנת למי שנמצא בקרבתה.
בעקבות ממצאים אלו, משביתים הורי בית הספר לב-רן את הלימודים לשביתת אזהרה.
ההורים מאיימים כי אם הבעיה לא תיפתר, הם לא יאפשרו את פתיחת שנת הלימודים.
במקביל לשביתת האזהרה, עולים תלמידים של בית הספר עם הורים ממטה המאבק להפגנה בגן הוורדים הסמוך לכנסת.
הילדים מסתובבים בהפגנה כשעל גבם הסטיקר "אני מוכן לקרון אבל רק מאושר", מה שגורם לאמצעי התקשורת לדווח על כך בהרחבה.
למאבק התושבים מצטרף המשרד לאיכות הסביבה. מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, יצחק גורן, דורש להקים ועדה בינמשרדית לקביעת חלופות לאתר תחנת הלל. גורן דורש כי עד שיוחלט על העתקת התחנה, יופסקו השידורים במהלך שעות הלימודים.

7
ביולי 2000 : "זמן השרון" מפרסם תחקיר החושף כי עשרות מתושבי היישוב פורת, המרוחק כקילומטר מתחנת השידור הלל, חלו או מתו מסרטן מאז הוקם היישוב בשנות החמישים. אחד הממצאים העולים מהתחקיר הוא כי בשישה מתוך שמונה משקים הנמצאים בסמיכות לאנטנות נמצא לפחות נפטר אחד מסרטן.

13
ביולי 2000 : בעקבות ממצאי תחקיר "זמן השרון" מגישים חברי הכנסת מיכאל איתן ודליה רבין-פילוסוף שאילתה לשרה לאיכות הסביבה, דליה איציק.
ח"כ איתן דורש שתוקם ועדת בדיקה שתברר האם יש קשר בין מקרי הסרטן ביישוב פורת לעובדה שבסמוך נמצאים משדרים, והאם היה במקרה זה מחדל.

18
ביולי 2000 : ועדת החינוך בכנסת מקיימת דיון בנושא.
יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב, יוצא בקריאה לראש הממשלה ולשר הביטחון דאז, אהוד ברק, לזמן דיון שרים דחוף כדי לגבש פתרון קבע למיקום התחנה.

26
ביולי 2000 : הוועדה לביקורת המדינה מקיימת דיון בנושא.
יו"ר הוועדה, ח"כ עוזי לנדאו, קורא שלא לפתוח את שנת הלימודים בצורן לפני הורדה ניכרת של רמת הקרינה. הוועדה פונה גם למבקר המדינה.

1
באוגוסט 2000 : בעקבות הלחץ הציבורי מחליט ראש הממשלה על כינוס ועדה לאיכות הסביבה, כאשר המטרה היא כי בשלב הראשוני תורד הקרינה על ידי הפחתת השידורים, ובשלב מאוחר יותר תיבחן בחינת חלופות להעברת האנטנות.
בתום הדיון מחליטה הוועדה לשלול את היתר ההפעלה. במקביל, מתקבלת החלטה להקים ועדה בינמשרדית שתבחן מקום חלופי להעתקת האתר.

15
באוגוסט 2000 : בחצות פג אישור ההפעלה של התחנה, והמשרד לאיכות הסביבה מחליט שלא לחדש את ההיתר.
למרות זאת,  ממשיכות "בזק" ורשות השידור להפעיל את המשדרים.
נציגי מטה המאבק מגישים תלונה נגדן בנקודת השיטור הקהילתי ביישוב.
מפקד תחנת נתניה, סגן-ניצב אבי בירן, מורה להקפיא את הטיפול בתלונה עד אשר יוצג בפניו הצו.

17
באוגוסט 2000 : "בזק" מחליטה להפסיק את השידורים עד לקבלת הנחיות מפורשות מהגורמים המוסמכים על המשך ההפעלה.

20
באוגוסט 2000 : משרד ראש הממשלה מחליט כי תחנת השידור תוכל להמשיך לשדר בעוצמת קרינה נמוכה ב-90 אחוזים ממה ששידרה עד כה.
הוחלט כי במשך שלושה חודשים תפעל התחנה, כאשר עוצמת הקרינה לא תעלה על 10 אחוזים מהתקן במשך היום ולא יותר מ-25 אחוזים בשעות הלילה.
בנוסף, מוקמת ועדה לאיתור חלופות להעתקת המתקן.

3
במארס 2002 : ד"ר סטיליאן גלברג, הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה, מבקש מ"בזק" להוריד את רמת הקרינה ל-75 קילו ואט.
בעקבות תשובת "בזק", כי ברמות קרינה אלו לא ניתן לשדר, מוציא ד"ר גלברג מכתבים לרשות השידור ול"בזק" ומורה להן שלא לשדר בזמן הלימודים החל מ-20 במארס.

13
במארס 2002 : "בזק" מפסיקה את שידורי התחנה.
בהודעה רשמית שהיא מוציאה נכתב: "הפסקנו את פעילות התחנה עד לקבלת הנחיות ברורות לגבי אופן הפעלתה".
בין היתר, דורשת "בזק" שיפוי מהמדינה במקרה שתיתבע לתשלום פיצויים בגין נזקי הקרינה.

יוסי מלכא, ראש מועצת צורן ומי שהיה חבר במטה המאבק, אומר לאחר החלטת בזק: "עד שהאנטנות בחווה לא יועתקו לאתר אחר, המאבק הציבורי יימשך".

ניר פפאי, ראש מטה המאבק, מסכם: "מדובר בהישג עצום בכל קנה מידה. מאבק כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הגופים הגדולים. אולם אני עדיין לא משוכנע שהמאבק הסתיים. סוף המאבק יהיה כשהחווה תועתק". מסר של ועד הפעולה: "הצלחה זו מוכיחה כי ציבור הנחוש בדעתו יכול להשיג הישגים כבירים במאבק ציבורי חוקי ודמוקרטי".