אפשר לשנות!
תושבי רמת
השרון מנצחים את חברות הגז והדלק ומביאים לפינוי תחנת הגז פי גלילות
(מתוך כתבתה של
גלית שפיר ב"זמן השרון")
אדריכל מרמת השרון מגלה על הסכנה שמהווה חוות הגז
בגלילות. הוא שולח מכתבים למשרדי הממשלה הרלוונטיים ומחתים 10,000 תושבים על
עצומה. עו"ד מרמת השרון מצטרף למאבק ומגיש בג"ץ נגד הממשלה וחברות הגז.
המאבק הציבורי והמשפטי הביא לפינוי חוות הגז, והסכנה הוסרה.
מטרת המאבק: העתקת חוות הגז פי גלילות.
הנאבקים: תושבי רמת השרון.
תאריך תחילת המאבק: אפריל .'98
ההישג: ב-14 במארס 2002 המדינה מודיעה בבג"ץ: פי גלילות יפונה בתוך
שלושה חודשים.
בשנות החמישים הוקם מסוף של חברת פי גלילות (בשליטת שלוש חברות הדלק
הוותיקות: סונול, פז ודלק).
מטרת המסוף היא יצירת מתקני אחסון וחלוקה של מוצרי דלק למיניהם.
באותם ימים נראה המיקום אידאלי:
במדבר שבין הרצליה לתל אביב, במרחק רב מבתי מגורים. היישוב הקרוב ביותר אז
היה המעברה של מורשה ברמת השרון, שנמצאה במרחק של לפחות שלושה קילומטרים;
תל אביב של אותם ימים הגיעה עד לגדה הצפונית של נהר הירקון.
מתחם פי גלילות שייך ברובו למינהל מקרקעי ישראל ולבעלים פרטיים.
חברת פי גלילות קיבלה מהמדינה זכויות חכירה של 167 דונם למשך 50 שנים, כאשר
הזכויות מיועדות אך ורק לפעילויות העסקיות.
113 דונם הוחכרו לחברות הגז פז-גז ואמישראגז.
עד לתחילת המאבק, אוחסנו בפי גלילות כ-2,000 טון גז פחממי מעובה (גז בישול).
באתר שבצומת גלילות בהרצליה קיימות היום שתי חוות של גז בישול, האחת של חברת
פז-גז והשנייה של חברת אמישראגז.
המאבק להעתקת חוות הגז פי גלילות החל ממאבק של איש אחד, אדריכל מרמת השרון,
שגרר אחריו אלפים מתושבי השרון ותל אביב.
אלא שבמאבק הזה, בניגוד למאבקים אחרים, יש והייתה הסכמה בין כל הגורמים
(הרשויות המקומיות, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התשתיות), כי יש להעתיק, ומהר, את
חוות הגז.
הבעיה היא לאן להעביר אותה. המצב הביטחוני הרגיש, לפיו קיים חשש שאם יינקטו
פעולות טרור במתחם פי גלילות, יתרחש אסון גדול מאוד - חייב את הגורמים המחליטים
לקבל החלטה באופן מידי.
וכך, למרות עיכובים וביורוקרטיות, בימים אלה צלח המאבק באופן סופי. פי
גלילות יפונה בתוך שלושה חודשים. ככה הם עשו את זה:
אפריל 98': לידיו של האדריכל פדרו בטשטיין, תושב רמת השרון ואדריכל איכות
הסביבה בעיריית אור יהודה, מגיע מסמך שמצביע על אסון שעלול לקרות בחוות הגז.
מהחומר המגיע לידיו עולה כי רדיוס הסיכון במקרה של פיצוץ חוות הגז נע בין
חצי קילומטר לקילומטר.
ברדיוס כזה קיימת סכנת פגיעה בכל תושבי צפון תל אביב, רמת השרון והרצליה
השוכנים סמוך לאתר הגז.
בטשטיין יוצא למאבק ציבורי: הוא שולח מכתבים לכל המשרדים הממשלתיים
הרלוונטיים ומזהיר בדבר הסכנה.
בנוסף, הוא מחתים תושבים על עצומה. כעבור מספר חודשים חותמים על העצומה
10,000 תושבי רמת השרון והסביבה.
1 בנובמבר 99': בטשטיין, באמצעות עו"ד ד"ר שמואל סעדיה, גם הוא
תושב רמת השרון, עותר לבג"ץ כנגד הממשלה, חברת פי גלילות וכן נגד חברות פז-גז
ואמישראגז המפעילות את המתקן.
בעתירה נרשמת דרישה לסגור את האתר בשל היותו מסוכן לסביבה.
עו"ד סעדיה דורש בעתירה, שהמדינה והחברות ינמקו מדוע מתקני פי גלילות
אינם מועתקים ממקומם.
בג"ץ מורה למדינה לגבש עד לפברואר 2001 מדיניות סופית לגבי עתיד מתקני
פי גלילות.
דצמבר 99': משרדי הממשלה השונים מגיעים למסקנה כי אתר פי גלילות מסוכן,
והממשלה מקבלת החלטה להעביר את האתר למקום אחר עד לסוף שנת .2000 אולם, נרשמים
חילוקי דעות בין המשרד לאיכות הסביבה, שדורש לסגור את האתר מידית, לבין משרד
התשתיות, שדורש לדחות את סגירת האתר עד להכנת חלופות.
בית המשפט השלום בתל אביב מוציא צו זמני המקפיא את הכוונה לסגור מידית את
האתר.
בכך, נענה בית המשפט לדרישת פז-גז ולדרישת אמישראגז, שהגישו בקשות נפרדות
בהפרש של שבועיים.
יוני 2000: משרדי הממשלה מחפשים אחר אתרים חלופיים.
בין הרעיונות שעולים על הפרק: הגדלת נפח האחסון בחווה באשקלון, הגברת השימוש
במתקן בקרית אתא וכן הקמת מתקנים קטנים בלכיש, באזור התעשייה זמר, בכפר תמרה, בחבל
מודיעין ובמשולש.
יולי 2000: ועדת שרים, יחד עם השר חיים רמון, הממונה מטעם הממשלה על העתקת
חוות הגז, מקבלת החלטה לפיה תועתק חוות הגז פי גלילות לשלושה אתרים עתידיים: ראשון
לציון (שפד"ן), אשדוד ואשקלון.
ראש עיריית ראשון לציון, מאיר ניצן, מודיע בהתחלה כי הוא תומך בהחלטה בתנאי
שאזור ההפצה של הגז יהיה תחת שיפוטה ואחריותה של עיריית ראשון לציון, אולם בעקבות
לחץ של תושבי עירו הוא חוזר בו כעבור מספר שבועות.
24 ביולי 2000: השר רמון פונה לראש מינהל התכנון במשרד הפנים, דינה רצ'בסקי,
ומבקש להקפיא את ההליכים להעתקת חוות הגז עד לשובו של ראש הממשלה, אהוד ברק, מקמפ
דיוויד.
9 באוגוסט 2000: שר האוצר, אברהם (בייגה) שוחט, מגיש לוועדת הכלכלה של הכנסת
תקנות המורות לחברות להקטין את כמות הגז שהן מאחסנות עד למועד בו ייסגר האתר.
הוועדה מחליטה להגביל את כמויות הגז המאוחסנות באתר מ-2,500 טון ל-1,800 טון
בחורף ול-1,600 טון בקיץ.
10 באוגוסט 2000: למרות ההחלטה להוריד את כמות הגז, מודיעה השרה לאיכות
הסביבה, דליה איציק: עד לסוף השנה תיסגר התחנה סופית.
13 באוגוסט 2000: בהרכב של שלושה שופטים (שלמה לוין, יצחק זמיר ודורית
בייניש) קובע בג"ץ כי על ראש הממשלה ברק להכריע בעניין העברת אתר פי גלילות.
מאי 2001: חברת פי גלילות עותרת לבג"ץ כנגד ההחלטה להעניק רישיון עסק
זמני לשנה וכן תנאים נוספים שנדרשו ממנה לגבי אופי האחסון.
בעתירה נטען כי מרבית התנאים אינם ניתנים כלל ליישום מעשי, וחלקם מחייבים
אותה להוצאות כספיות במאות אלפי שקלים.
20 ביוני 2001: בג"ץ מוציא צו על תנאי המורה לרשויות המקומיות הסמוכות
למתחם פי גלילות לנמק בתוך 120 יום מדוע לא יפונה האתר מידית.
יולי 2001: שר התשתיות, אביגדור ליברמן, מודיע כי קיבל החלטה לפיה יפונה הגז
מפי גלילות לשבעה אתרים שונים בארץ, ביניהם מתחם בית הזיקוק באשדוד ואתרים
תת-קרקעיים באזור ראש העין וברקת. חלק יועבר גם לאזור השפד"ן בראשון לציון.
ליברמן מודיע באמצעי התקשורת: "ניתן לפנות את חוות הגז בתוך שנה".
אלא שראש עיריית אשדוד, צבי צילקר, וראש עיריית אשקלון, בני ועקנין, מודיעים
לשר התשתיות כי הם מתנגדים להעתיק חלק מאתר הגז אליהם, והודיעו לו כי ינקטו בכל
האמצעים לסכל את היוזמה שתגרום לשתי הערים נזק בלתי הפיך.
אוגוסט 2001: השר לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, טוען כי החלופה שבה בחר השר
ליברמן - העברת המכלים לראשון לציון - אינה ישימה בשל התנגדות התושבים המגובה על
ידי שר הביטחון, בנימין בן אליעזר.
ספטמבר 2001: ועדת הפנים של הכנסת מקבלת החלטה שבתוך חודש תיסגר חוות הגז פי
גלילות.
15 באוקטובר 2001: עמותת "ראשון לציון נקייה מגז" מגישה עתירה
לבג"ץ נגד החלטת השר ליברמן להעביר את מצבורי הגז לאזור השפד"ן בראשון
לציון.
העתירה מופנית גם נגד הממשלה, נגד תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) ,32 נגד
המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד עיריית ראשון לציון ונגד חברות פז-גז
ואמישראגז.
בעתירה נטען כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית ראויה וללא בחינת נתונים
עדכניים כמו מספר התושבים, שגדל מאוד מאז עריכת התמ"א.
בעתירה נטען כי ברדיוס של חמישה קילומטרים מהאתר המיועד מתגוררים כ-100 אלף
תושבים.
17 באוקטובר 2001: שופט בג"ץ, מישאל חשין, מוציא צו על תנאי המורה
לממשלה ולשרי התשתיות, הפנים, איכות הסביבה והביטחון לנמק בתוך 60 יום מדוע לא
תבוטל תוכנית המתאר להעתקה של אתר הגז לראשון לציון.
ינואר 2002: השר ליברמן שוקל להוציא צו סגירה למתקן פי גלילות עוד בטרם
יימצא אתר חלופי שיוכל לקלוט את חוות הגז.
ליברמן פונה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ומבקש לקבל חוות דעת
כיצד ניתן להגן על החלטה זו במקרה שחברות הגז יעתרו לבית המשפט.
18 בינואר 2002: השר ליברמן מודיע כי עד לחודש אפריל יש בכוונתו לפנות את
מכלי הגז לאתרים שונים בארץ.
5 במארס 2002: פי גלילות מושכת את העתירה שהגישה כנגד המשרד לאיכות הסביבה
והמועצה המקומית רמת השרון במאי .2001 העתירה נמשכת לאחר שהצדדים הגיעו להסכם.
17 במארס 2002: המדינה מודיעה לבג"ץ: אתר פי גלילות יפונה בתוך שלושה
חודשים. האם המאבק תם ונשלם?
את התשובה לכך נדע רק בעוד שלושה חודשים. בינתיים, עקב האירועים המדיניים,
החליט השר ליברמן, שתמך רבות בהעתקת פי גלילות, להגיש את התפטרותו.
פדרו בטשטיין, הראשון שיזם את הגשת העתירה לבג"ץ: "נקווה שהממשלה
תעשה את מה שהוחלט. בינתיים, הכל לא בטוח, אבל אני במעקב אחרי ההתפתחויות".