חזרה לעמוד הראשי של שליטת העסקים בעמותות בישראל
לתת לשוחט לשמור על הפרה – ארגוני זכויות אדם בישראל
"דרך זו להסביר את העולם, מקורצפת מכל התייחסות לעשירים ולעניים, לחלשים ולחזקים, לצפון ולדרום, ופופולארית מאוד בצפון אמריקה ובאירופה, טוענת רק שלכל אדם יש זכות למשפט הוגן ולשחרור מיחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל. היא לא מחפשת את הסיבה להפרות זכויות האדם, אלא רק מתארת אותן." (דוקטרינת ההלם, 144)
הרוב המוחלט של המאבקים למען זכויות אדם בישראל וברחבי העולם עוסקים בתיעוד הפרת הזכויות, ומתעלמים מהסיבות להפרתן. הדבר דומה לחקירת פשע ללא התייחסות למניעים ולאינטרסים שעומדים בבסיסו. אף ארגון לא שואל מדוע האלימות הזו מתרחשת? את האינטרסים של מי היא משרתת? כלומר, מי מרוויח מהפגיעה בזכויות התושבים היהודים, המתנחלים, הפלשתינאים, העולים החדשים, החרדים, הנשים, החיילים, הנכים, העובדים, מהגרי העבודה, הפליטים, המובטלים, מחוסרי הדיור?
למה באמת נמשך הכיבוש, ולמה נמשכות מגפת הסרטן ותאונות הדרכים? ומי מרוויח מהפגיעה בזכות הביטוי והמחאה? ולמי יש אינטרס בהתמשכות כל העוולות הללו?
לכך, ארגוני זכויות האדם לא מתייחסים.
מדוע? האם הם לא מבינים שעל מנת לעצור את דיכוי זכויות האדם, יש להתייחס למניעים ולאינטרסנטים העומדים מאחוריו?
מקורן של כל הפגיעות בזכויות האדם מצוי בתהליך היסטורי גלובאלי בו מרכזים בעלי הון לידיהם יותר ויותר כסף וכוח, על חשבון הציבור ותוך פגיעה בזכויותיו.
תהליך זה מוכר לנו היטב מספרי ההיסטוריה. מימי בית ראשון, דרך האימפריות ועד הקולוניאליזם עוסקים השליטים וחבר מרעיהם בכיבוש משאבי טבע ובהשגת שליטה בכוח עבודה. כך התגבשו המלוכה, האריסטוקרטיה, האצולה, וגם בעלי ההון של ימינו. כל האליטות הללו לא יכלו להתעלות, אלמלא קיבלו העם, הנתינים, או הילידים, את הסדר המעמדי כגזרת גורל ובחרו לשתף פעולה עם ניצולם ולא להתנגד.
בסדר החברתי הדכאני המצטייר לנגד עינינו מהווים ארגוני זכויות האדם עלה תאנה, המשמש צידוק מוסרי כדי להשיג שיתוף פעולה של הציבור עם אינטרסים של בעלי הון, המנוגדים לאינטרסים שלו.
המצב המתקבל בשטח הוא אירוניה גסה: עצם העלאת הארגונים על נס את ערכי השוויון והחירות, חותרת נגד אותם הערכים ממש, בהרגעת הציבור המנוצל, המופרד והמומשל.
הכוונה היא שארגוני זכויות האדם, המתהדרים בקידום מוסר אחיד (הומניזם) ובקדמה מוסרית, למעשה מחזקים את מנגנוני הכוח וההון הצרים ומעמיקים את הקיטוב המעמדי, המאפיין את ההיסטוריה כולה ואת החברות הפרימיטיוויות והגזעניות ביותר.
"בהחלטתה לפעול למען זכויות אדם אך ללא מעורבות בפוליטיקה, יצרה הקרן שדה פעולה שכמעט אי אפשר לשאול בו את השאלה העומדת ביסוד האלימות שאת תיעודה היא מימנה: מדוע האלימות הזו מתרחשת, את האינטרסים של מי היא משרתת?"("דוקטרינת ההלם", 148)
כעת נתחיל להביט על הפרת זכויות האדם בישראל מבעד לעדשת האינטרסים הכלכליים של בעלי ההון.
איום הגירוש על מהגרי העבודה, יוצר בקרבם פחד, המאפשר להעסיק אותם ככוח עבודה זול ללא זכויות, כיוון שאין הם יכולים לפנות בדרישות לרשויות החוק. כוח עבודה זר וזול יוצר אבטלה, המאיימת על העובדים הישראלים ומאלצת אותם להשלים עם הרעות של מעסיקיהם בתנאי העסקתם.
המחלות השכיחות מוכרות כיום כתוצר של חופש פעולה נרחב שהוענק לתעשיות כבדות להפצת רעלים הידועים כמסרטנים, הן באמצעות התוצרים המשווקים הרווחיים והן באמצעות תוצרי לוואי ללא קניסה.
תאונות הדרכים הן לא גורל ולא מחדל, כי אם תוצאה של קידום תחבורה פרטית על חשבון תחבורה ציבורית. יותר כלי רכב ויותר כבישים מיטיבים עם הרווחים של התעשיות החזקות במשק: הרכב, הדלק והכבישים.
גם באחיזה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, ניתן בקלות להבחין במניעים הכלכליים המנחים אותה. הכיבוש הצבאי, המדיני והפוליטי, מאפשרים כיבוש כלכלי. על ידי מניעת פיתוח תעשייה מקומית וחסימת הגבולות לייצוא וייבוא, משיגות חברות מערביות, ישראליות ובינלאומיות, שליטה במיליוני פלשתינאים המהווים כוח צרכנים שבוי, מחד, וכוח עבודה זול, מאידך.
גם לסכסוך הישראלי ערבי ראוי להקדים אינטרס כלכלי של תעשיות הנשק, הביטחון וביטחון הפנים, המשלשלות לכיסיהן את עידית התקציב הלאומי.
למעשה, כל מדיניות ציבורית בה נתמקד, מונעת מאינטרס פרטי. על כן, כל פגיעה בזכויות אדם מקורה באינטרס פרטי, והיה מן הראוי, שכל טיפול בפגיעה כזו, יתייחס אליו.
"אין זה מפתיע שכאשר צללה הקרן לעיסוק בזכויות אדם היא הגדירה את התחום באופן צר ככל האפשר […] משום שכל חקירה רצינית בניסיון להתחקות אחר המטרות ששירת הדיכוי […] היתה מובילה […] אל קרן פורד" ("דוקטרינת ההלם", עמ' 147)
כדי להבין את התעלמות הארגונים מהאינטרס הכלכלי הפרטי דרושה התבוננות מעמיקה באופן התנהלותם.
בניגוד לארגוני זכויות האדם, הגופים הכלכליים האחראים לפגיעות, מודעים היטב למפגעיהם, ועל מנת להמשיך את שליטתם ולמנוע התעוררות מחאה אזרחית, הם שואפים להגביל את הדיון הציבורי. לכן, הגופים הכלכליים מממנים ומנהלים את ארגוני זכויות האדם בעצמם וקובעים את פעילותם. וכך, במקום לאפשר שיח מעמיק של כלל הציבור, מגבילים הארגונים את השיח לכאב המיידי והקצר, ומנתבים את המשא ומתן לגופים מנהליים, הניתנים לשוחד, לאופורטוניזם, ולהשפעה נוחה של בעלי ההון. גבולות השיח נתחמים בין וועדי עובדים ועמותות, המתיימרים לייצג מגזרים מהציבור, לבין מנהלי השירות הציבורי המתיימרים לייצג את כלל הציבור. במסגרת השיח המנהלי, מסולקות ה"הפרות" כ"יוצאות דופן", המניעים להפרות כלל לא נבדקים, והאזרחים מקבלים את ה"כישלון" של הוועדים והעמותות ש"ייצגו" אותם, ללא מחאה, ובתחושת הודיה והוקרה על "הושטת העזרה". שיפורים קטנים, בדרך כלל למראית עין בלבד, מוצגים בקול תרועה רמה ומשמשים ליחסי ציבור של הארגונים.
בחלק מהעמותות ניתן לראות מימון ושליטה ישירים. הנה כמה דוגמאות:
"האגודה למלחמה בסרטן", העמותה הגדולה בישראל, מנוהלת וממומנת על ידי הגופים הכלכליים האחראים להפצה העיקרית של חומרים מסרטנים בישראל. משפחת זיו אחראית הן לניהול העמותה והן לניהול המועצה התעשייתית רמת חובב, האחראית לכך שבאיזור רמת חובב אחוזי הסרטן הגבוהים ביותר בארץ.
עמותת "אור ירוק", העמותה הגדולה בתחום התחבורה, מנוהלת וממומנת על ידי חברות הרכב, הדלק והכבישים. הכנסים השנתיים המפוארים שלהם, שסגורים לציבור אך פתוחים בפני ראשי התעשייה ופוליטיקאים, מאורגנים על ידי יהודה וילק, ממנהלי העמותה, שהוא גם מנכ"ל כביש חוצה ישראל, הפרויקט הגדול ביותר בישראל לקידום תחבורה פרטית.
"הפורום למניעת מחלות לב וכלי דם" הוא פרויקט של חברת שטראוס, אשר מקדמת בכל כוחה צריכת מזון הגורם לכ-1/3 מהתחלואה והתמותה בטרם עת בקרב תושבי ישראל, ממחלות לב וכלי דם.
וכו וכו'.
"למעשה, אין היום כמעט ארגון חברתי משמעותי שלא חייב את קיומו לקרן [הקרן החדשה לישראל] – מהאגודה לזכויות האזרח, דרך המועצה לשלום הילד והתנועה לאיכות השלטון ועד לוועד ההורים של שבט אל-עזזמה." ("לא לקחת כוח מאחרים – לתת אותו", רותי סיני, "הארץ")
ברוב העמותות לזכויות אדם המימון עקיף יותר, והכסף מועבר בתיווך קרנות, המכונות "קרנות פילנתרופיות" בפי הציבור ו"קרנות השקעות" או "חברות" בפי התורמים.
הגדולות בהן הן "הקרן החדשה לישראל" וחברת הבת שלה "שתיל" – הקרן הגדולה בישראל בתחום שליטה בארגוני זכויות אדם ואיכות סביבה, "קרן פורד" – הגדולה בעולם בתחום שליטה בארגוני זכויות אדם, ו"קרן פורד ישראל" -איחוד של "הקרן החדשה לישראל" עם "קרן "פורד". הקרנות הללו מנוהלות כבר עשרות שנים על ידי בכירים לשעבר בארגון הביון האמריקאי, ה- C-I-A, וה- U.S.AID. (United States Agency for International Development – בפועל ארגון בת של הcia). ידוע היטב כי ארגונים אלו שיתפו פעולה עם השתלטות אלימה של תאגידים אמריקאים על שווקים עצמאיים בכל רחבי העולם. באצטלה של מיגור הקומוניזם, הבאת בשורת הדמוקרטיה, מלחמה בטרור או הגנה על זכויות אדם, הן קידמו בסך הכול אינטרסים של בעלי הון אמריקאים.
כדי לבחון טענה זו, ראוי להסתכל בהיסטוריה של הנהלת קרן פורד. זו רצופה בנשיאים ומנכ"לים שניהלו במקביל עסקים חובקי עולם, שהיו כרוכים בהפרות הבוטות ביותר של זכויות האדם בשבעים השנים האחרונות. בואו נביט על כמה ממנהלי הקרן:
לואיס אובינס – הנשיא הנוכחי של קרן פורד. שימש מנכ"ל , "McKinsey & Company", אחת מהחברות הגדולות בעולם ליעוץ כלכלי, שעובדת עבור ממשלות ועבור התאגידים הגדולים בעולם. אובינס היה אחראי לפרויקט ההפרטות הגדולת בעולם – הפרטת החברות הממשלתיות של מזרח גרמניה, לאחר נפילת החומה, במחירים נוחים במיוחד לתאגידים הגדולים. אין צורך לציין את הקשר בין הפרטה ופגיעה בזכויות אדם.
ריצ'ארד ביסל – שימש עוזר מיוחד לראש הC-I-A-, אחראי על התוכניות בארגון ושלט ברוב התקציב של הארגון.
רואן גייטר – בכיר בתאגיד ראנד שעסק בתחילה במחקר ויעוץ עבור הכוחות המזוינים של ארה"ב ובהמשך גם עבור ממשלות אחרות וגופים פרטיים.
ג'ון מקלוי – עבד עם ה C-I-A- , כיהן כיועץ מיוחד לענייני מלחמה של הממשל האמריקאי, כנשיא הבנק העולמי, כיו"ר בנק צ'ייס מנהטן, כעו"ד של שבע חברות הנפט הגדולות בארה"ב, וכנציבעליון מטעם ארה"ב בגרמניה.
הנרי הילד – בכיר בתאגידים הגדולים בארה"ב בתחום הביטוח, התקשורת, הקוסמטיקה והמתכות.
מקג'ורג' בנדי – יועץ לביטחון לאומי של הנשיאים קנדי וג'ונסון.
פרנקלין תומס – נציב משטרה בכיר, עורך הדין של הסוכנות למימון פדרלי, וממנהלי סיטיגרופ (אחת הקבוצות הכלכליות החזקות בעולם), תאגיד פפסי, חברת האלומיניום של ארה"ב (alcoa),תאגיד הענק קאמינגס (מייצר מנועים במדינות עולם שלישי), ותאגיד התקשורת הסלולארית "לוסנט".
לארי גרבר, מנכ"ל "הקרן החדשה לישראל", היה ממנהלי הu.s.aid.
"ושוב מתייחסים ליעדי בניית השוק החופשי ולהזדקקות לאלימות ברוטאלית כל כך, כאילו אין ביניהם שום קשר." ("דוקטרינת ההלם", 152)
המאמר נכתב מתוך תחושת שותפות גורל והערכה כנה לוולונטריות הערכית, המצויה גם היא בארגוני זכויות האדם, אך על סמך ההיסטוריה, העובדות היבשות וניסיון חיינו, אין אנו רשאים לסמוך עוד על הארגונים לזכויות אדם שיעשו לנו את העבודה. עלינו לצאת לדרך חדשה. אפשר להתחיל בבדיקה אישית של המידע. המידע זמין וגלוי למי שבאמת רוצה לדעת. בהצלחה.
___________________________________________________________________________________
חומרי קריאה מומלצים:
"דוקטרינת ההלם" מאת נעמי קליין- על קרן פורד כשלוחה של הcia ועל הדרך בה ארגוני זכויות האדם מנותבים לתיעוד וטיפול בתוצאות (הפרת זכויות אדם נקודתית על ידי חיילים ופקידים) תוך התעלמות מהסיבות למצב וממי שאחראי לו – קרן פורד, הcia, ושאר מממני ומנהלי הארגונים הללו.
"מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" מאת שמשון ביכלר ויהונתן ניצן, ספר העוסק בכך שהאירועים המדיניים, פוליטיים וכלכליים המרכזיים בישראל ובעולם נובעים מהאינטרסים של אליטות עסקיות שקושרות קשרים עם פוליטקאים בכירים. ניתן לקרוא את הספר כאן: http://bnarchives.yorku.ca/5
Who Paid the Piper: The CIA and the Cultural Cold War, מאת Frances Stonor Saunders- עוסק בקרן פורד כשלוחה של הcia במימון ארגוני זכויות האדם, האמנים והאקדמיה, לצורך קידום האינטרסים הכלכליים של התאגידים האמריקאים
"שתיל – שתילת שתולים בארגונים לשינוי חברתי?" – מאמר על השליטה של תעשיות פוגעניות בארגונים שאמורים להאבק בהם באמצעות "הקרן החדשה לישראל"
http://www.meshanim.com/amutot4
תחקיר על השליטה של עסקים בעמותות ירוקות בישראל.
http://www.meshanim.com/amutot1
המאמר "קוף טוב הכל טוב?" על הקמפיינים של העמותות, שתוקפים פקידי ציבור, ולא מזכירים את מי שאחראי לפגיעה (אפשר למצוא דרך מנועי חיפוש)
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1535339
מצגות וכרוזים של קבוצת משנים באתר הקבוצה, שעוסקים בסיבות לבעיות ובעמותות שאינן עוסקות בסיבות לבעיות ובמי שפוגע: מצגת על סרטן ו"האגודה למלחמה בסרטן", מצגת על תאונות דרכים ועמותות "אור ירוק", מצגת "ביטחון וטרור" על הסיבות לכיבוש והפרת זכויות אדם של יהודים ופלשתינאים, מי עומד מאחורי מדיניות הפרטת מערכת החינוך, מפת השליטה בכלי התקשורת בישראל, הסיבות ל"הפלרה" (חוץ מקבוצה זו כמעט כל מי שמדבר על ה"הפלרה", ועל הנושאים האחרים, עוסק בתוצאות ולא בסיבות) ועוד:http://www.meshanim.com/flayers